2012-04-30

טרנדים חמים בתחום ה Web וה Mobile - חלק 3 ואחרון



CSS Meta-Languages
אתם בוודאי מכירים את "שפת" CSS - שפת העיצוב ה StyleSheets של האינטרנט. מצד אחד, CSS היא שפה רבת יכולות גרפיות, אך מצד שני קשה לקרוא לה "שפה". CSS היא שפה דקלרטיבית (כלומר: המתכנת מציין את התוצאה הרצויה - לא את הדרך להגיע אליה), והיכולות ה"תכנותיות" (אימפרטיביות) שלה - אינן עומדות בקו אחד עם שפות תכנות בסיסיות... משנות השישים של המאה הקודמת.

לדוגמה: ב CSS3, הוצגה לראשונה פונקציה חישובית שמאפשרת לבצע חישובים אריתמטיים. במקום שהמתכנת יפתח מחשבון, יקיש ערכים, יחשב ויקליד את התוצאה בתוך קובץ ה CSS - יהיה ניתן להקליד את החישוב בתוך פונקציית Calc ו"שפת" ה CSS תחשב אותו. אני לא מדבר על הכפלת מטריצות לוגרתימיות, אני מדבר על פעולה פשוטה כמו 8px+2px+4px.

בעת כתיבת פוסט זה, רק שני דפדפנים נפוצים (מתוך 7, אם נחשיב מכשירי מובייל) תומכים ביכולת החישוב של CSS3. עבור כל שאר הדפדפנים יש לבצע חישוב בראש ולהקליד את התוצאה לתוך ה CSS.

"מה כל-כך רע בלבצע חישוב קטן בראש?" - אתם עשויים לשאול. "תפעיל קצת את התאים האפורים שלך!".

ובכן - אני מדמיין את קובץ ה CSS, חלק אינטגרלי מאתר או אפליקציה, שמכיל את הערך:
;width: 531px
...531 פיקסלים. איך לעזאזל הגעתי ל 531 פיקסלים?!
האם זה 600 פחות X, Y ו Z כפול 2?
האם 551 פיקסלים, שני אלמנטים למעלה, צריכים גם הם להשתנות אם יום אחד אחליט להרחיב את "531 הפיקסלים"? מה עוד צריך להשתנות ולמה?

דחף ראשוני של מתכנת טוב הוא להוסיף הערה:
width: 531px; // box is 560px wide - 2*padding (10px) - icon width (9px)
זה באמת יותר ברור.
יותר ברור - נכון, אבל האם אתם מדמיינים קובץ CSS עם מאות שורות בהערות, שניתן לתחזוקה?

אני שומע בראשי את Uncle Bob זועק בסרטוני הווידאו שלו "!!Comment is a Failure" - "אם  כתבת הערה, סימן שנכשלת, לכתוב קוד ברור מספיק על מנת שיחיה בפני עצמו" (הרמת הקול היא במקור).

כתבתי מספיק הערות במשך חיי שיצאו (דיי מהר) מסנכרון עם הקוד ונותרו חסרות פשר, על מנת לדעת שהוא צודק. האם תהיה ישועה או האם תכנות ווב תמיד ירגיש "חאפרי", מול תכנות צד-שרת?

תמונה מייצגת של דוד בוב, כשהוא במצב-רוח טוב. מקור: 33degree.org
היו כמה ניסיונות להתמודד עם הבעיה בעזרת jQuery (או ספריות דומות): במקום לשכפל קוד לא קריא בקובץ CSS - העבירו חלק נכבד מ"קוד" העיצוב ל jQuery (שיכולות ה Selection שלו מקבילות כמעט ל CSS). קוד jQuery נטען בעליה והחיל סגנונות עיצוב על גבי ה HTML. באופן זה ניתן להשתמש ב JavaScript שמספק יכולות מתקדמות למדי לשימוש חוזר בקוד.

הגישה היא נחמדה - עבור המפתח, אך יש מעט מאוד מעצבים גרפיים שיסכימו להתעסק עם קובצי JavaScript עבור משימת העיצוב. כמו כן יש השלכת ביצועים לא קטנה: jQuery צריך לטייל על ה DOM בזמן ריצה - פעולה יקרה למדי.

בשנת 2007 שוחררה ספרייה חדשנית שהתהדרה בססמאות אלגנטיות. קראו לה Sass [א].
Sass היא שפה חדשה שמאפשרת לכתוב StyleSheet אלגנטיים שקלים לתחזוקה. מכיוון ששום דפדפן באותו הזמן לא תמך בקובצי Sass (מצב זה לא השתנה מאז) - הפרויקט כלל גם קומפיילר שהופך את קבצי ה Sass לקובצי CSS מוכרים.
הלוגו של Sass: קיצור של Syntactically Awesome Stylesheets. הספרייה יועדה למעצבים - ולכן השיווק שמתאים יותר לפלח שוק זה. מקור: http://sass-lang.com/

מי שיתבונן בקובצי ה Sass יזהה אלמנטים מוכרים משפת רובי, ואכן משם ההשראה. מתכנתי Ruby on Rails הם אלו שהמציאו את Sass. באתר הבית של Sass תוכלו למצוא דוגמאות למכביר כיצד Sass הופכת את כתיבת ה StyleSheets למלאכה פשוטה ומהנה יותר. הנה כמה דוגמאות:
  • קבועים (נקראים בטעות "משתנים") אשר מאפשרים לקבוע ערך פעם אחת ולהשתמש בו הרבה פעמים. שינוי עתידי ידרוש שינוי במקום אחד בלבד: הגדרת הקבוע.
  • Mixins (מקבילות דקלרטיביות לפונקציות) - היכולת להגדיר פעם אחת מספר שורות שחוזרת על עצמן ולהשתמש בהן שוב ושוב. שימוש נפוץ הוא "לעטוף" בפקודה אחת את הצורות השונות בהן קוראים לפקודה בדפדפנים שונים, כך שהקוד יציג רק את הפעולה הרצויה מבלי לשכפל את התחביר של הדפדפנים השונים. rounded-corners או gradient הן דוגמאות טובות. 
הנה דוגמה איך נראה Mixin בפועל:
.gradient(@color, @start, @stop) {
  background: @color;
  background: -webkit-gradient(linear,left bottom, left top,color-stop(0, @start), color-stop(1, @stop));
  background: -ms-linear-gradient(bottom, @start, @stop);
  background: -moz-linear-gradient(center bottom, @start 0%, @stop 100%);
}


בהמשך, אוכל פשוט לקרוא ל:
.gradient(#F5F5F5, #EEE, #FFF);
על מנת להחיל גרדיאנט שתומך ב 3 דפדפנים (כל אחד עם תחביר מעט שונה) או רקע קבוע אם גרדיאנט לא נתמך.


Sass מציגה עוד יכולות חשובות, כגון nesting (היכולת לסדר את הקובץ ע"פ מבנה ה markup ולצמצם התנגשויות אפשריות ב CSS), חלוקת הקוד לקבצים מבלי לגרוע בביצועים, פונקציות חישוביות, לוגיות או ניהול צבעים. פונקצית ()opacify, למשל, מאפשרת לכם להוסיף שקיפות לצבע מבלי לפרק אותו לערוצי ה RGB, כפי שנדרש בפונציה הסטדנדרטית של CSS - הרי היא rgba.

על גבי Sass קיימת ספריה עשירה של mixin בשם Compass שמציעה סט יכולות מגוון ובוגר. את הכל יכולתם לכתוב בעצמכם - אך ה mixins של Compass כבר עברו שיפורים רבים.

שפת Meta-CSS נוספת, דומה להפליא ל Sass, נקראת LESS - לא אתפלא לגלות שהיא Fork של Sass בימים מוקדמים יותר. הצעד הגדול ביותר שלה היה להחליף את הקומפיילר של Ruby בו משתמשת Sass בקומפיילר שנכתב ב JavaScript. ישנן עוד כמה שוניות פחות משמעותיות.

השפה האחרונה שאזכיר, פופולרית פחות מהשתיים שהוזכרו לעיל - אך עדיין נפוצה, היא ספרייה בשם Stylus. היא כבר עברה לתחביר נקי מכל תו מיותר (הושפעה מ Haml. כך גם התחילה Sass - אך היא החליטה לחזור לתחביר דומה יותר ל CSS). אני אישית מוצא את התחביר שלה יותר מדי "hardcore" מכדי להציג אותו בפני מעצבים גרפיים.


JavaScript Meta-Languages
הרשו לי לחסוך לכם קריאה מיותרת: אותו התהליך שהתרחש עבור CSS - קרה בערך במקביל גם בשפת JavaScript. שפות "מטא" שאינן תואמות ל JavaScript עצמה, אך מציגות שיפורים שונים, ומתקמפלות בסופו של דבר לקוד JavaScript סטנדרטי.

השפה הנפוצה בתחום היא ללא ספק CoffeeScript, תחת הסלוגן "Expose the good parts of JavaScript".
בניגוד ל Sass ו LESS שבאות להתמודד עם חוסר-יכולת-ביטוי של שפת ה CSS, שפת JavaScript עשירה למדי ומלאה ב"שטיקים" המאפשרים גמישות רבה למתכנת. שפות המטא של JavaScript באו דווקא לעשות את ההפיך: להגביל את JavaScript ולהגן על המתכנת בפני שורה של Pitfalls אפשריים.

בנוסף - הן מציגות תחביר משופר, יותר תמציתי ואלגנטי. אלמנטים רבים שחוזרים על עצמם ב JavaScript לא באמת נדרשים והסרתם - יכולה לשפר משמעותית את קריאות הקוד.

לדוגמה, במקום לכתוב:
var Animal, Horse, Snake, sam, tom,
  __hasProp = {}.hasOwnProperty,
  __extends = function(child, parent) {
    for (var key in parent) {
      if (__hasProp.call(parent, key)) child[key] = parent[key];
    } function ctor() { this.constructor = child;
  } ctor.prototype = parent.prototype; child.prototype = new ctor; child.__super__ = parent.prototype; return child; };

Animal = (function() {

  Animal.name = 'Animal';

  function Animal(name) {
    this.name = name;
  }

  Animal.prototype.move = function(meters) {
    return alert(this.name + (" moved " + meters + "m."));
  };

  return Animal;

})();


Horse = (function(_super) {

  __extends(Horse, _super);

  Horse.name = 'Horse';

  function Horse() {
    return Horse.__super__.constructor.apply(this, arguments);
  }

  Horse.prototype.move = function() {
    alert("Galloping...");
    return Horse.__super__.move.call(this, 45);
  };

  return Horse;

})(Animal);

אפשר לכתוב בקופיסקריפט:
class Animal
  constructor: (@name) ->

  move: (meters) ->
    alert @name + " moved #{meters}m."


class Horse extends Animal
  move: ->
    alert "Galloping..."
    super 45

בד"כ חיסכון הקוד לא יהיה כ"כ גדול, אך בכל-זאת החלטתי להביא דוגמה זו כדי להראות את הפוטנציאל.
ניתן לזהות בתחביר של CoffeScript אלמנטים רבים משפת רובי וגם מפייטון (כלומר, גישת פייטון שהועדפה על גבי רובי).

ובכן, מה החסרונות של קופיסקריפט?
יש ללמוד שפה חדשה, לעבור עוד שלב של קומפילציה ולהסתפק בסט כלים חיצוניים קטן יותר (למרות שיש כבר לא מעט IDEs בעלי תמיכה כזו או אחרת לקופיסקריפט).

עוד ביקורת אפשרית הוא שאולי, אבל אולי, קופיסקריפט לא הולכת רחוק מספיק: קופיסקריפט משפרת את התחביר, מונעת טעויות ג'אווהסקריפט נפוצות (למשל הגדרה של משתנה ללא "var" - כך שהוא הופך להיות גלובלי או שימוש ב"==" ולא ב "===") אך היא עדיין לא מאפשרת קפיצת מדרגה ביכולת ה static checking של השפה. כמתכנת צד-שרת עדיין חסרה לי היכולת להגדיר משתנה שיספק לי Type Safety או בכלל לתפוס עוד טעויות בעזרת הקומפיילר.

שפה אחרת, עם מאפיינים דומים לקופיסקריפט, שכן עושה צעד נוסף בכיוון זה היא Dart של גוגל. יעד מרכזי של השפה הוא לאפשר לקוד להתחיל לרוץ גם לפני שכל הקוד נטען - וכך לספק פידבק מוקדם למשתמש. זמן טעינה ארוך ללא תגובה היא בעיה ידועה של אפליקציות גדולות בג'אווהסקריפט.
דפדפן כרום [ג] יודע להריץ את Dart ללא קומפילציה ל JavaScript וכך להשיג ביצועים אפילו גבוהים יותר. כרגע לא נראה שדפדפנים אחרים ימשיכו בקו זה.

class Point {
  num x, y;
  Point(num this.x, num this.y);
  Point scale(num factor) => new Point(x*factor, y*factor);
  num distance() => Math.sqrt(x*x + y*y);
}

void main() {
  Point a = new Point(2,3).scale(10);
  print(a.distance());
}
הנה דוגמה לשפת DART: תחביר קרוב יותר ל C-Syntax שנהוג בג'אווהסקריפט אך עדיין עם קיצורים רבים. "num" הוא תחליף ל "var" שיספק לי גם בדיקה בזמן קומפילציה.

בניגוד לשאר הטכנולוגיות שהצגתי בסדרת פוסטים זו, דארט עדיין לא הוכיחה את עצמה. האמת שהיא אפילו חדשה למדי וגרסה רשמית שלה שוחררה רק לפני חודש.

מפתח ווב ותיק ציין בפני השגה מעניינת: "לגוגל יש היסטוריה של טכנולוגיות מרשימות, שלבסוף לא תופסות", הוא אמר. לא אנסה לנתח את הסיבה - אך זו בהחלט נקודה שאני מזדהה איתה וששווה התייחסות לפני שאתם קופצים וממירים את כל הקוד שלכם ל DART.

Generators
תהיתם פעם איך מפתחי ווב מנוסים מייצרים חלקים מורכבים ב CSS שלהם?
למשל, אתם רוצים לייצר גרדיאנט מושקע שכזה:

בתוכנות גרפיות יש פקדים קלים על מנת לייצר אותו. איך אתם מעבירים אותו לCSS?
כמה שניות בראש יקחו לכם לתרגם אותו לקוד, הברור מאליו, הבא:
background: -webkit-gradient(linear, left top, left bottom, color-stop(0%,rgba(180,221,180,1)), color-stop(17%,rgba(131,199,131,1)), color-stop(33%,rgba(82,177,82,1)), color-stop(67%,rgba(0,138,0,1)), color-stop(83%,rgba(0,87,0,1)), color-stop(100%,rgba(0,36,0,1))); 
כמובן שזה רק דפדפן ואחד ויש בערך 6 צורות מעט שונות להגדיר את אותו הגרדיאנט לדפדפנים שונים.

אם אינכם משתייכים ל"גאונים המתמטיים" שמחשבים ערכים כאלו בראש, אבל כן משתייכים ל"עצלנים" שמחפשים דרכי קיצור - יש הרבה כאלו באינטרנט. אמנם אין הרבה IDEs חזקים לפיתוח ווב אך יש הרבה מאוד כלים (Generators) שייצרו לכם snippets של CSS או JavaScript שיכולים לחסוך לכם הרבה עבודה.
  • colorzilla gradient-editor הוא הכלי שייצר את קוד הגרדיאנט למעלה וישמח לייצר קוד שמתאים לכל הדפדפנים.
  • CSS Layout Generator יסייע לייצר Layouting בעזרת CSS בלבד - פעולה שעשויה להיות מלאכת מחשבת
  • השם עשוי להפתיע אתכם, אך CSS Button Generator ייצר כפתורים עגולים ויפים בעזרת CSS בלבד.
  • kuler יספק לכם sets של 5 צבעים שמתאימים אחד לשני. לא עוד אתר בעיצוב גיאורגי (החליפו את המחוק בכל שם שנותן לכם קונוטציה לעיצוב גרוע).
  • Pattern Cooler ייצר לכם תמונות רקע ש"מתחברות אחת לשנייה" ויוצרות טאפט.

חפשו בגוגל "Generators" ותראו שהאינטרנט מלא בכלים קטנים שמסייעים למפתחי ווב.


ולסיום - IDE  מתקדם לפיתוח ווב
כלי פיתוח לווב, משום מה, תמיד היו מאותגרים. לרוב הם לא סיפקו הרבה יותר מ Syntax Highlighting ו Auto-Completion בסיסי מבוסס השפה. IDE מתוחכם יחסית ששינה את התמונה הוא Aptana והוא מסופק בחינם. עד לא מזמן, הוא כנראה היה ה IDE המתקדם ביותר לפיתוח Web.

Aptana הוא מורכב ומסורבל ופשוט לא מסודר נוח. מעולם לא חיבבתי אותו. העדפתי אפילו להשתמש ב++Notepad שהיה מוגבל אך זריז. עד שגיליתי את מה שמפתחי הווב המתוחכמים מכירים: IDE מבית IntelliJ בשם WebStorm.

כמובן שיש פה עניין של טעם אישי, אך אם אתם מפתחים ווב בחצי משרה או יותר, ומוכנים להשקיע bare 100$ בשביל איכות החיים שלכם - כדאי לכם להוריד גרסת ניסיון של Web Storm. אני לא אפרט את רשימת הפ'יצרים (תמיכה ב SASS, LESS, CoffeeScript, Node.js השלמה אוטומטית חכמה, Refactoring ו Debugger חזק - אופס, פירטתי). הדבר שאני הכי אוהב ב IDE הזה שהוא מרגיש לי טבעי ו"זורם איתי"  בוייב הנכון. לא מקשה עלי, כמו Aptana. שלא תאמרו שלא ידעתם.



[א] לא לבלבל עם SaaS - Software as a Service.

[ב] ההדמיה היא מוצלחת - אך בהחלט ניתן לראות שאלו הם "תרגילים" וכי תחביר השפה לא מספק כלים מיוחדים לסייע לתאר מקרים נפוצים אלו.

[ג] בעצם V8.


2012-04-22

טרנדים חמים בתחום ה Web וה Mobile - חלק 2

בהמשך לפוסט הקודם בסדרה, טרנדים חמים בתחום ה Web וה Mobile - חלק 1, הנה עוד טרנדים חמים בתחום הווב והמובייל:

Unit Testing ל JavaScript
אין פה משהו חדש לגמרי: מי שבאמת רצה, יכול היה לכתוב unit tests לקוד ה JavaScript עוד מזמן. עד לא מזמן Unit Tests היו נפוצים בעיקר בצד השרת ומעט מאוד בצד הלקוח. מה שהשתנה הוא הפיתוח הרב שנעשה למובייל, שעבורו פתרונות כמו GWT, פלאש או IceFaces - כבר אינם טובים מספיק.

העיקרון דומה למדי ל Unit Tests בצד השרת, מלבד העובדה שהשונות בין סביבות הריצה היא רעש לא קטן. בעוד שלג'אווה יש JVMים רבים, יכולתי בתור מפתח לבדוק את הקוד שלי על JVM של Windows (רץ ב IDE וב CI) ולהניח שהוא ירוץ בצורה זהה על שאר הפלטרפורמות הנפוצות. את רוב ה JVMים הקיימים מייצרת סאן אורקל והם דומים למדי. במצב נדיר בו הקוד שלכם אמור לרוץ, נאמר, על Z/OS (מערכת הפעלה של יבמ למיינפריים) אזי עליכם להתמודד עם JVM של יצרן אחר (יבמ) וייתכנו שונויות. אני נתקלתי פעם אחת בחיי בקוד שמתנהג אחרת (סביב SoftReferences) בין JVM של סאן ל JVM של יבמ.


אם ניקח את Rhino (מנוע ה JavaScript שמגיע עם ג'אווה) ונוסיף את Env.js, ספרייה טוב של ג'ון ריזלינג (היוצר של jQuery) שמדמה את ה DOM של הדפדפן, נוכל לבצע Unit Testing שיבדקו בצורה דיי טובה את הריצה של הקוד שלנו ע"פ התקנים הרלוונטים, ובצורה בינונית למדי את הריצה של הקוד על דפדפנים אמיתיים, בגרסאותיהם השונות.

ישנם 4 מנועי ג'אווה סקריפט שמשולבים בדפדפנים נפוצים: V8 של גוגל, Spider Monkey של מוזילה, Chakra של מייקרוסופט ו SquirrelFish שרץ בספארי.
כל אלה שונים במידה מורגשת מ Rhino, ושונים גם אחד מהשני. Charka, הוא מנוע חדש שנכתב עבור IE9 והוא שונה מהמנוע של גרסאות קודמות (JScript Engine) שעדיין זמין על IE9 ב Compatibility Mode [א].

מה הפתרון?
ניתן להריץ כלי אוטומציה כמו Selenium על דפדפנים שונים כחלק מתהליך ה CI. רוצים להתקין מספר דפדפנים (בעיקר IE) על מחשב אחד? Spoon.Net הוא שירות מצויין שיעשה עבורכם את העבודה עבור תשלום של 60$ בשנה.
כלי אוטומציה פשוט ומגניב יותר שעושה את אותו הדבר הוא JSTestDriver. הוא "משתלט" על ה process של הדפדפן ולכן אמור להיות מהיר ואמין יותר מ Selenium שמתבסס על ה UI.
עבור מובייל, יש כאלו שבודקים רק על WebkitJSCore שכנראה מספיק דומה לV8 ברוב המקרים, וניתן להריץ אותו ללא הרצה של דפדפן. כלומר, הרבה יותר מהר. חפשו בגוגל "Webkit headless" כדי למצוא מגוון של פתרונות.

הנה עוד כמה ספריות שיעשו את פיתוח ה Unit Tests שלכם לקלים ומהנים יותר:
Jasmine - סביבת unit testing ו BDD, כנראה הנפוצה מכולן.
QUnit היא אלטרנטיבה מבית היוצר של ג'ון ריזלינג. יש כאלו שאומרים שהיא קצת יותר טובה, אך הקהילה שלה קטנה יותר והשוני בקוד של הבדיקות הוא דיי זניח, לדעתי.
Mocha (מבטאים כמו "מוקה") היא ספריית בדיקות נחשבת, עם הרבה פלאג-אינים ותמיכה ב Node (פרטים בהמשך).

לסיום, הנה כלי בשם Frank שעושה קצת רעש. הוא משלב BDD עם שליטה קלה על מכשיר המובייל.
מומלץ לראות כחצי דקה, החל מ 3:30 דקות, מסרטון זה בכדי להבין במה מדובר. הבחור מבצע בדיקה פשוטה פעם אחת בצורה ידנית ופעם שנייה בצורה אוטומטית. יפה.

בדיקות תוכנה: "אני לא סומך על עצמי, אבל אני סומך על פראנק". מקור: youtube

Hybrid Web Container או בקיצור: PhoneGap
דילמה קשה ובסיסית של פיתוח למובייל הוא הבחירה בין פיתוח אפליקציית נייטיב (native) לבין אפליקצת ווב (כלומר HTML5 ו CSS).
לאפליקציית נייטיב יש יתרון ביצועים משמעותי, היא יכולה לגשת למצלמה ולרשימת אנשי הקשר ובעזרתה ניתן לייצר חווית משתמש "יותר חלקה".
אפליקציית ווב מאפשרת לכתוב קוד פעם אחת ולהשתמש בו, עם התאמות קלות, במכשירים שונים. גם ההתאמה למסך בגודל שונה (טאבלט, Note) היא קלה יותר. אין API שיישבר בין גרסאות של מערכות הפעלה.

ישנה אופציה שלישית דיי פופולרית - ה Hybrid Web Container.
איך לצרוך PhoneGap - ה HWC הנפוץ. מקור: האתר של phoneGap

הרעיון הוא דיי פשוט: כתבו אפליקציית HTML רגילה. ה Hybrid Web Container, או בקיצור HWC, יספק לכם אפליקציית נייטיב שכל מה שהיא עושה היא לפתוח מעין iFrame ענק על על המסך שמפנה לכתובת האפליקציה שלכם.
מה היתרון בכזה תרגיל?
  • אתם יכולים להפיץ את האפליקציה שלכם בעזרת ה AppStore או Google Play - היכן שמשתמשים בד"כ מחפשים אחר אפליקציות.
  • ה HWC יחשוף יכולות native של המכשיר שלא זמינים ב HTML5 כ JavaScript API: מצלמה, אנשי קשר, גישה לקבצים מקומיים, notification (לדוגמה הפעלת רטט של המכשיר, או push messages) וכו'. הערה: כותבי HTML5 עובדים כדי לאפשר להשתמש בשירותים אלו מאפליקציות ווב - אך הפער בין המצוי לרצוי הוא עוד גדול.
  • ה HWC יאפשר לכם לכתוב custom native code (נניח שדורש חישוב מאוד יעיל) ולחשוף אותו ב JavaScript עבור החלק ה HTML-י של האפליקציה שלכם.
האם HWC הוא הטוב משני העולמות? הפתרון המושלם שייתר את שתי הגישות האחרות (נייטיב וווב)? החומר השיווקי של מפתחי ה HWC יטען שכן, אך נראה שזו תשובה לא מדויקת.

HWC מביא איתו גם חסרונות מ-2 העולמות הקיימים, למשל:
  • חווית המשתמש לא תהיה חלקה ונקיה כמו באפליקציית נייטיב (עדיין יש דפדפן).
  • התאימות לכל המכשירים לא תהיה טובה כמו אפליקציית HTML.
  • אם תעשו שינוי בnative קוד תצטרכו לשחרר גרסה חדשה דרך ה AppStore, דבר שלוקח זמן אצל אפל אפילו אם מדובר ב"תיקון אבטחה קריטי". צד ה HTML - מצד שני, יצטרך לדעת להתמודד עם הגרסאות השונות של ה Container מכיוון שאין לכם שום דרך להכריח את המשתמשים לשדרג את ה Container.
בקיצור, HWC היא אופציה שלישית ואטרקטיבית - אך אינה בהכרח אופציה נעלה. היא פשוט עוד אופציה אפשרית שכדאי לשקול.


MVC Frameworks for JavaScript
מכירים Frameworks מבוססי תבנית העיצוב MVC - Model View Controller? אני מדבר על Struts, JSF או ASP.NET MVC? אני מניח שכן.

ובכן - תשכחו מכל מה שידעתם. אנחנו נדבר על MVC ל JavaScript.

לא, לא בגלל שMVC התגלה לפתע כלא-מוצלח. להיפך. בגלל שמה שנקרא כיום "MVC Framework for JavaScript" - הוא פשוט לא MVC במובן שאתם מכירים. העקרונות דומים, אך הצורך העיקרי איננו עוד בשליטה בניווט בין דפים. לדקדקנים: מדובר יותר ב MVP או MVVC - תבניות עיצוב שמתארות בצורה מדוייקת יותר את מה ש Frameworks אלו מספקים. בקיצור ניתן לומר שמדובר ב *MV, שיש בהם אלמנטים דומים ל MVC.

MVC קלאסי מבוסס על 2 עקרונות מרכזיים:
  • הראשי: הפרדה בין UI ל Business Logic, או מה שנקרא View ל Model. זו הפרדה חשובה מאז ומעולם. הקשר בין ה View ל Model יהיה לרוב ע"י Value Objects בלבד, מה שנקרא בג'אווה Beans.
  • המשני: העברת פעולות ה navigation בין הדפים למקום מרכזי (ה controller). במקום שכל דף יכיר את הדפים אליהם אפשר לנווט ממנו - הוא מכיר רק פעולות, וגורם שלישי מרכז את הפענוח וההפניה ליעד האמיתי. לעתים קרובות בעזרת קומפיגורציה שאפשר לשנות ללא כתיבת קוד או תלוית הקשר, משתמש למשל.
ה Framework הנפוץ ביותר ה Backbone.js. זהו "*MV של JavaScript" ללא Controller שמבצע ניווט בין דפי ווב. גם ההפרדה בין UI ל Business Logic היא given - אך היא לא העיקר. היכולת העיקרית שלו היא לסייע בכתיבת אפליקציות "דף אחד" עם אלמנטים דינמיים מתחלפים.

חשבו לדוגמה על Gmail: מעבר בין קריאת הודעה אחת לשנייה - מביאה את המידע מהשרת באופן אסינכרוני (Ajax) והדף מתעדכן ללא ריצוד. יצירת הודעה חדשה או שינוי הגדרות הם שינויים  חזותיים יותר משמעותיים - אך מתנהלים באופן דומה.

אם פיתחתם אפליקציות ווב שכאלה בעבר, קרוב לוודאי שפיתחתם תשתית משלכם לבצע את המטלות. אם הקפדתם - אז ייתכן שיצרתם Renderers שונים שמקבלים מבנה נתונים (שהגיע מהשרת) ויודעים לצייר אותו במקום הנכון.

מסתבר שחווית השימוש באפליקציית מובייל דומה הרבה יותר ל"אפליקציית דף אחד" מאשר לאתר אינטרנט בו מנווטים בין דפים - ולכן הצורך והפופולריות של Frameworks מסוג זה.

Backbone.js, למרות השם ה"כבד", הוא ספרייה רזה בת כ 700 שורות קוד (אם לא סופרים הערות). אפשר ללמוד אותו על בוריו בשעה-שעתיים והוא מתאים למכשירי מובייל. אם דיברנו בפוסט הקודם על Micro JS Frameworks- הרי גרסת ה minified שלו היא 16K בלבד. 

ישנם Frameworks רבים, אך ללא ספק הנפוץ שבהם הוא Backbone.js. בעולם ה .NET נפוץ יותר Knockout.js שמקדם את תבנית MVVP, שלמיטב ידיעתי, מוכרת בעיקר מפירסומים של מייקוסופט. 

עוד 2 ספריות נפוצות הן Spine.js ו Ember.js.


Node.js
חשבתם פעם בכמה שפות וטכנולוגיות מפתחי Web צריכים להתמחות? מצד אחד HTML CSS ו JavaScript, מצד שני לרוב האפליקציות זקוקים לשרת ואז צריך לכתוב ב Java, Ruby או #C. פעמים רבות, מפתחי הווב חזקים יותר בצד הלקוח ו"קצת מחפפים" בצד השרת. "לו רק ניתן היה לפתח רק ב JavaScript...".
מפתחי צד השרת (כמוני) נוטים לתעב ג'אווהסקריפט ומחפשים כל מיני דרכים להימנע ממנו (פלאש, GWT ועוד).

האם אפשר להריץ Groovy (וריאנט של ג'אווה שאני אוהב) בדפדפן? - בחלומות הלילה.
האם אפשר להריץ JavaScript בצד השרת? כן. קיימים מנועי ג'אווהסקריפט שרצים בצד השרת כמו Rhino או V8. הרשו לי להציג את קפיצת המדרגה בצד זה: Node.js.

אתם מבינים את היתרון שבכתיבה בשפה אחידה בשני הצדדים? ניתן להתמחות בשפה אחת לעומק. ניתן לשתף קוד. ניתן להעביר אובייקטים ללא בעיות תרגום. ניתן להעביר לוגיקה בצורה פשוטה בין השרת לדפדפן ע"פ הצורך.

אבל בכל זאת - זה קצת גימיק, לא? JavaScript עם Interpreter הוא קצת איטי. ובכלל להשוות שרת מורכב כמו Apache Geronimo לאיזו ספריית JavaScript? זה נשמע קצת לא רציני.
אז מתי אני ארצה להשתמש בפיתוח ג'אווהסקריפט לצד השרת? עבור בדיקות? עבור Prototyping?

האמת המפתיעה הוא ש Node.js הוא מהיר. מאוד מהיר.
בואו נתחיל בלהסביר ממה Node.js מורכב:
Node.js הוא (הגדרה שלי) שרת ווב שכתוב בג'אווהסקריפט. הוא רץ על V8 - מנוע הג'אווהסקריפט המהיר של גוגל (שבעצם מקפמל JIT את הג'אווהסקריפט לקוד מכונה). בנוסף יש ספריות שונות המשלימות יכולות צד שרת שחסרות  בג'אווהסקריפט (גישה לקבצים, תקשורת וכו') וספריית ניהול חבילות בשם npm (המקבילה ל Ruby Gems או Python Eggs). הכתיבה ב Node היא דיי low level, ויש להרכיב לבד את הודעות ה HTTP, אך אין מניעה להשתמש בספריות שיאפשרו רמת אבסטרקציה גבוהה יותר.

Node מול אפאצ'י - השרת המהיר של הווב. מקור: http://blog.raducojocaru.com

בעוד שרתי ווב מלפני עשור (כמו תקן ה Servlets של ג'אווה) תוכננו בראיה של הגשת דפי HTML גדולים, Node נכתב בראייה של מענה להודעות קטנות (קריאות Ajax או WebSockets), כאשר שרת HTTP מצומד מגיש את קבצי ה JavaScript או CSS ובניית ה markup נעשית בצד הלקוח. התוצאה היא טיפול בעיקר בפעולות IO (בסיס נתונים, קבצים, רשת) קצרות. כל פעולות ה I/O ב Node הן אסינכרוניות ומבוססות callbacks ברגע שפעולת ה IO הסתיימה.

למטרה זו Node מהיר בצורה ניכרת מרוב השרתים שאנחנו מכירים היום (IIS, Tomcat וכו') כאשר הוא צורך קצת יותר זיכרון ו CPU (יש Overhead לכל המקביליות הזו) אך הוא יכול לטפל במספר רב יותר של קריאות. בדיקות מסוימות מראות טיפול בפי 10 בקשות במקביל משרת Apache + PHP. המספרים המדויקים כמובן תלויים בתסריט המדויק - אך יש הרבה פוטנציאל. במצבים של גישות ארוכות שחסומות ב CPU - צפו לתוצאות משמעותית פחות מרשימות. כמו כן שימו לב שכדאי להימנע מקוד סינכרוני ולהתאים את גודל ה Connection Pool על מנת להגיע לתוצאות הרצויות על גבי Node.

את אותה ארכיטקטורה אסינכרונית ניתן כמובן לשחזר בשפות שונות. תוכלו למצוא אותה בשרת Webbit שכתוב בג'אווה, למשל.

בקיצור, ל Node יש הרבה פוטנציאל ואני לא אתפלא אם הוא יהפוך לפלטפורמה מרכזית. בכלל, ייתכן ומתחיל פה שינוי מגמה בעקבותיה JavaScript תהפוך לשפה מרכזית בפיתוח צד שרת - אם אתם זוכרים את הדיון על גסיסתה של ג'אווה.


עדיין לא סיימתי לדון בכל הטרנדים החמים, ,תוכלו למצוא את החלק האחרון בפוסט ההמשך.


[א] המצב ב JavaScript הוא עוד טוב. אם אתם מתעסקים בDOM ותומכים ב IE, בקרוב תצטרכו לבדוק את הקוד שלכם על 72 גרסאות שונות.
על Android תצטרכו להתמודד עם Chrome (החל מ Android 4 ועדיין לא דפדפן ברירת המחדל) או Android Browser - דפדפן מעפאן לגמרי שזמין בכל הגרסאות המוקדמות יותר של אנדרואיד. בנוסף יש לא מעט דיווחים שחומרה שונה של אנדרואיד גורמת לדפדפן ה Android Browser להתנהג קצת אחרת - דבר שלא אימתתי בעצמי.