NoScrum

הקלטתי עם רן לוי (״עושים היסטוריה״) שיחה קצרה מדוע ב Next-Insurance החלטנו לא לעבוד בסקראם, כ side track לפרק של ״עושים תוכנה״.
רן בחור חברותי, אינטליגנטי, ואנרגטי - ומאוד נחמד היה לפגוש אותו.

אקשר את הפרק ברגע שייצא.

בכל זאת, הרגשתי שהשיחה אצה-רצה לי, ולא הספקתי להעביר את כל הדברים שרציתי.
איזה מזל שיש לי בלוג, שבו אני יכול להאריך בדברים - כמה שבא לי!


עוד שהייתי בתהליך להתקבל לנקסט-ביטוח (Next-Insurance) אני זוכר ששוחחתי עם מנהל הפיתוח (ואחד היזמים) והוא ציין ״אנחנו לא עושים כאן סקראם. ניסינו כמה פעמים בעבר - וזה לא הוכיח את עצמו כל-כך״.

זו בשבילי היתה נקודת זכות ונקודת חיבור - כי גם אני, אחרי שנים של עבודה בסקראם ועם סקראם -- חשתי שסקראם לא סיפק את הסחורה ש״הובטחה״.

זה כמובן לא היה הדבר היחידי שהתחברתי אליו. היו גם רעיונות כמו אחריות End-to-end למפתחים (באמת), אי הסתמכות על QA, השפעה גדולה של רעיונות Lean Startup - ואחרים שחיברו אותי.

בכל מקרה, נושא השיחה שלנו כאן הוא סקראם, או בעצם: NoScrum.

מה זה סקראם?

אני מניח שאת זה אתם יודעים. כתבתי על סקראם ומתודולוגיות רזות סדרה קצרה של פוסטים. אני רואה שכבר ב 2012 כתבתי:

כיום אני נוטה להאמין שעדיף "אג'ייל סגנון-חופשי ממוצע" על סקראם או מפל המים. כלומר: לקחת את רעיונות האג'ייל - אך בצורה יותר גמישה ופחות נוקשה.

התחושה הזו רק התבססה עם השנים.



אפתח כמה נקודות חשובות שאני רוצה להדגיש ולהזכיר לצורך הדיון הנוכחי:


סקראם היא מתודולוגיה שעיקר הדגש שלה הוא ניהול פרויקטים.

רוב רעיונות האג׳ייל הן בעצם פרשנויות וניסיונות התאמה של Lean Manufacturing (או המקור שלה: TPS של טויוטה) לעולם התוכנה. על התהליך הזה כתבתי בעבר.

לרעיונות האג׳ייל יש פרשנויות שונות, בדמות מתודולוגיות שונות: SCRUM, Crystal, KANBAN, XP, וכו׳

• XP (כלומר: Extreme Programming) מתמקדת בפרקטיקות של קוד: איך משפרים כתיבת קוד - בעזרת רעיונות של Agile/Lean.
• Lean Startup מתמקדת בהגדרת מוצר (או פיתוח לקוח).
• סקראם וקנאבאן מתמקדות בניהול פרויקטים. אין בסקראם (או קאנבאן) שום פרקטיקות העוסקות ישירות בכתיבת קוד. 

לסקראם יש ״תעשיה״ מאחוריה - תעשיית ייעוץ והסמכות 

הנקודה הזו היא לא העיקר, אבל היא רלוונטית - ולעתים מצליחה להפתיע אנשים.

כאשר אני קיבלתי את הסמכת הסקראם מאסטר שלי (כן, כן) - הארגון שעבדתי בו היה צריך ״להשתחרר״ מ 5000 ש״ח בערך (+ דמי חידוש שנתיים?), בכדי לקבל הסמכה של The Scrum Alliance. היה מדובר ביום וחצי של סדנה שלא חידשה לי שום דבר (אחרי שקראתי ספר בנושא) - וזה הרגיש לי קצת יקר.

הסמכה של מאמן SCRUM (זה שמכשיר SCRUM Masters), למשל, עולה $5000 לשנה ו/או הפרשה של $50  ל ScrumAlliance עבור כל תלמיד שהוסמך.

לכאורה The Scrum Alliance מוגדר כארגון שלא למטרות רווח, אך בהחלט יש לו צד כלכלי.

אני בטוח שיש יועצי XP ו LeanStartup איפשהו בעולם - אך מעולם לא נתקלתי בהם. כן נתקלתי בכמות מכובדת של יועצי סקראם, מחברות שונות בארץ ובעולם. ליווי צמוד וממושך - הוא דבר מקובל באימוץ סקראם. אפילו פעם ניסו לשכנע אותי להפוך ליועץ שכזה.

בקיצור: סקראם זו לא רק סט-רעיונות. זה גם ביזנס.


סקראם הוא הגורילה בשוק

כ-70% מארגוני התוכנה מתארים את עצמם כעובדים בסקראם. רובם הגדול ב״סקראם טהור״, וחלקים קטנים יותר - בשילובים שונים עם מתודולוגיות א׳גייל אחרות.

בהינתן הניסיון בשטח - אני חושב ש SCRUM הוא במידה רבה סוג של "ברירת-מחדל". דווקא "לא לעשות SCRUM" - היא סוג של בחירה.

מודעה שצצה לי באתר "דה-מרקר" בימים בהם כתבתי את הפוסט.

מה לא טוב בסקראם?

מה המחלה הנפוצה ביותר בקרב בני-אדם? נכון - עששת.

מה המחלה הנפוצה ביותר בקרב אנשי-תוכנה? נכון - בזזת.
הנטיה לקבל החלטות על בסיס ״באזז״.

זה דבר דיי מובן. בניגוד לתעשיות אחרות, קצב השינויים והחידושים - הוא אדיר.
ע״פ כלל אצבע אחד, חצי מהידע שתצברו יהפוך ללא-רלוונטי תוך עשור - וכל הזמן צריך לעכל עוד ועוד ידע. עם כ״כ הרבה פרטים, שינויים, וטכנולוגיות שלרובן יש ותק נצבר של פחות מעשור (במקרה הטוב) - באמת קשה מאוד לקבל החלטות מיודעות בסביבה שכזו.

כאשר יש יותר מדי פרטים לעיכול, בני האדם משתמשים ביוריסטיקות. היוריסטיקות הללו לפעמים עובדות טוב - ולפעמים לא.

כאשר אנו בוחרים, למשל, כלי לתקשורת פנים-ארגונית - הבאזז היא יוריסטיקה טובה.
כמה שעות ודיונים אפשר להשקיע באמת בבחירה של כלי שכזה? זו לא מההחלטות החשובות של ארגון פיתוח. אם תכנסו לפרטים (אני פעם נכנסתי) - תראו שיש הרבה כלים עם המון תכונות, ובחירה באמת יכולה להיות לא פשוטה. למה לא גיטר? למה לא HipChat? אולי דווקא Twist?

הבאזז במקרה כזה הוא יוריסטיקה מצוינת. כולם מתלהבים מסלאק? - כנראה שלא תפלו איתו, ויש קהילה גדולה לקבל ממנה טיפים (אפילו אני כתבתי עליו פוסט, רחמנא ליצלן!)

טעיתם? לא נורא. הארגון יתאושש בקלות מטעות בהחלטה פעוטה שכזו.


יש החלטות שהן יותר גורליות לארגון.
סדרי עבודה. הגדרות תפקידים ואחריות, היכן להקדיש תשומת-לב ניהולית - אלו הן החלטות מאוד משמעותיות.

כאן יוריסטיקת הבאזז - היא לא טובה, ואף מסוכנת. כאן שווה להשקיע שעות של עבודה ומחשבה, בכדי להגיע להחלטה הטובה ביותר + לרענן את ההחלטות מדי פעם.

אם אתם מאמינים שבני-אדם הם רבי משמעותי בארגון, אז איך אתם מוכנים לקחת ״מתכון מוכן״ או אפילו ״מסגרת מוכנה״ - להחלטות שכאלו?

באמת נראה לכם שיכולה להיות סכמה אחת של עבודה, שתהיה מיטבית לכל הארגונים בעולם? לכל שלבי-ההתפחות של ארגון? בכל התרבויות בעולם? לכל הקבוצות השונות/הפרויקטים בכל הארגונים הללו? לכל האנשים בקבוצות הללו?

באמת?!

זה פחות או יותר מה סקראם מציעה: תבנית אחידה וגנרית - שאמורה להיות שיפור מצוין - לכולם.

לפני עשור וקצת, אני זוכר שיועצי הסקראם (עבדתי עם כמה חברות) - היו מאוד נוקשים לגבי המימוש והדיוק במתודולוגיות הסקראם. הזמן עשה את שלו - ובשנים האחרונות דווקא היועצים אומרים ״אל תיקחו את סקראם כמתכון מדויק. זהו Framework - התאימו אותו לצורככם״.

אבל בפועל? דווקא אנחנו, הלקוחות - נצמדים ומתקבעים שוב ושוב למסגרת ״אבל בסקראם עושים ככה - ואנחנו עושים סקראם״.

בפועל סקראם הופך להיות חלק מהזהות הארגונית: ״אנחנו חברה ישראלית״, ״אנחנו בתעשיית ה...״, וגם: ״אנחנו עושים סקראם״.

כשהוא כזה, קשה לנו לבצע שינויים גדולים - הנוגדים את "כללי הסקראם". הרי אנחנו "ארגון שעושה סקראם".

כמה פעמים נתקלתי בצוותים שמתלוננים ש ״Daily stand-up" לא יעיל עבורם: קוטע את רצף העבודה, נמשך זמן רב מהרצוי, או לא רלוונטי הרבה פעמים לחלק גדול מהצוות.
אבל מה? "הארגון עושה סקראם" ו Daily stand-up הוא חלק מרכזי בסקראם. אותם ארגונים מזיזים את שעת הפגישה, משנים קצת את אופן התנהלותה, או אולי אפילו מדללים ל"יום כן, יום לא". הם מצליחים לשחק בפרטים, אבל הם לא מצליחים לוותר על הפרקיטיקה - אפילו כאשר זה הדבר הנכון לארגון. כאילו אימוץ הסקראם קיבע תבנית חשיבה מסוימת - שמאוד קשה לפרוץ אותה.

הקביעה ש"הארגון עושה סקראם" - מקבעת אותנו מנטלית.

סקראם כ Whole

כאן נכנס עוד אלמנט בעייתי של סקראם. סקראם, ע״פ התפיסה הרווחת, והמקודמת היטב - הוא "חבילה שלמה".

ע"פ התפיסה הזו, כל החלקים (פרקטיקות, טקסים, עקרונות) משלימים זה את זה בצורה הרמונית, ולאמץ רק חצי מסקראם - פשוט לא יעבוד.

״תן לי את שתי הפרקטיקות הכי משמעותיות של סקראם, נתחיל איתן״ - היא בקשה ששמעתי כמה פעמים. בקשה סופר-לגיטימית והגיונית, אבל התשובה ששמעתי שוב ושוב היא זו: לא. אי אפשר. את סקראם צריך לממש מההתחלה ועד הסוף.

יש פה משהו מאוד פרדוקסלי: מתודולוגית פיתוח רזה, שאינה גמישה לשינויים משמעותיים? קבועה ומקובעת?
עוד פרדוקס: אחד העקרונות העמוקים ביותר ב Agile הוא קבלת value בהדרגה. האם סקראם לא עומדת בעיקרון הזה, בעצמה?

כמה וכמה פעמים נתקלתי ביישומים של סקראם שלא עצמו בציפיות - לא הניבו את הערך והשיפורים המיוחלים. היה דיון, אך המסקנה היתה - "לא יישמנו את סקראם מספיק טוב".

אפשר להאמין בזה פעם, פעמיים - אבל אחרי שרואים שזה דפוס שחוזר על עצמו - זה כבר נהיה מטריד.

״סקראם היא מתודולוגיה שקל להבין אבל קשה ליישם״ - אמרו היועצים.
כלי שנכשל באחוז גבוה מהיישומים שלו - הוא סימן לבעיה בכלי, או לפחות בבניית הציפיות ממנו.

נתקלתי בארגון שבארבע וחצי שנים - עבר שלוש "הטמעות" של סקראם. כל פרויקט כזה הוא עניין של חודשים, ומאמץ ארגוני ניכר. פעמיים אימצו, ולא היו מרוצים מהתוצאות - ולכן החליטו לנסות שוב. אני לא זוכר דיון רציני על חלופות ל SCRUM - זה היה כאילו מובן מאליו.

בעולם הסקראם אפילו צמח מונח כנגד יישומים חלקים של סקראם (שלא מצליחים): ScrumBut: ״מימשנו סקראם... אבל״.

יישמנו סקראם, אבל אולי לא יישמנו פגישות retrospective בכל ספרינט, או לא שינינו את תחליף ה Team Lead ל Scrum Master = "אתם עושים ScrumBut, לא מימשתם את ס-ק-ר-א-ם במלואו - אך איך אתם מצפים שהוא יעבוד?"

יש משהו מבאס בלשנות כ"כ הרבה בארגון, רק כדי להגיע בסוף למסקנה שזה לא מספיק - בכדי לקבל תוצאות משמעותיות, וארוכות טווח.

מנגנון שמסתמך על "שלמות" - הוא מנגנון חלש: אין בו יתירות.
אם סקראם עובד לנו מצוין, אבל מאיזשהו סיבה חיצונית (תרבותית, עסקית, משהו) מתישהו לא אוכל לעמוד באחד התנאים - אז זהו, סקראם יפסיק יעבוד?!

מנגנון שבנוי על ״שלמות״, גם לא מאפשר לנו להשתנות, ולהתפתח. כי כל שינוי - שובר את "שלמות המנגנון".
נכון: בסקראם מעודדים ניסויונות שינוי קטנים, כל הזמן - אבל כל עוד הם בתוך "מסגרת הסקראם המוכרת". שינויים מהותיים יותר (לוותר על Scurm Masters?) - יתקבלו בהתנגדות.
והנה, עברו על התעשיה שני עשורים מלאי תהפוכות - אבל גישת הסקראם כמעט ולא השתנה.


אם אני צריך לבחור בארגון כלשהו מה השיפור הבא שארצה לקדם - "חבילת הסקראם", כנראה לא תהיה באחד המקומות הראשונים. כמובן שהבחירה צריכה להתאים לארגון וצרכיו, אבל אחרי שחוויתי הצלחות ברורות בכמה ארגונים עם פרקטיקות אחרות, כמו Minimal Viable Products או Continuous Integration (אמיתי) - ברור שאעדיף לנסות שוב את מה שכבר הצליח, ולא מה שהתמהמה ולא הניב תוצאות חד-משמעיות.

ההתמקדות בסקראם ממסכת אפשרויות אחרות

צריך מאוד להיזהר מהקישור הלא מודע, שאנשים לפעמים עושים: סקראם זה Agile ו Agile זה סקראם. זה פשוט לא נכון.

רעיונות ה Agile מופיעים בצורות ובגוונים שונים. סקראם הוא חלק מהן - אבל יש עוד המון.

אם אתם ארגון שמיישם סקראם, תיזהרו - לא להתעלם מכל שאר המבחר שקיים. Minimal Viable Products (או Yagni) - הוא מבחינתי אחד הרעיונות רבי-העוצמה והמעשיים ביותר, שאתם עלולים לפספס - אם אתם רק מתמקדים בסקראם.

אני זוכר את Uncle Bob מספר שתנועת ה Software craftsmanship בעצם צמחה, כסוג של תגובה לשימוש הנרחב בסקראם בתור המתודולוגיה המובילה בארגוני-פיתוח.

כבר אמרנו שסקראם מגיעה כ״חבילה״. יישום של סקראם, בד״כ - כולל הרבה מאמץ, וזה אומר שאנחנו הולכים להשקיע הרבה מאוד מאמץ ארגוני ביישום, הטמעה, ושכלול הסקראם שלנו.
כל אותן פגישות Retrospectives, ו Scrum Masters - יזינו למערכת הרבה פידבק ושיפורים רצויים - לגבי הסקראם.

אבל... אולי זה גורם לנו להתמקד בניהול פרויקטים - קצת יותר מדי?
יש עוד כמה היבטים חשובים לא פחות לארגון תוכנה. למשל: הנדסת תוכנה.

אם אתם אנשי-תוכנה, אתם בוודאי מבינים ש Velocity בטווח הארוך - מקבלים מתוכנה קלה לתחזוקה. בסקראם הנדסת התוכנה היא לא על המפה - ואפשר בטעות, להוריד באזור הזה הילוך. לשפר קצת בטווח הקצר - תוך כדי שמזניחים את הטווח הארוך.

אם הזנחתם את הנדסת התוכנה שלכם - ה Velocity שלכם יירד. שום ניהול הפרויקטים, אפילו על סף השלמות - לא יציל אתכם מהאטה שתגרם מתוכנה שלכם סבוכה שלא גמישה לשינויים.

זו בעיה עיקרית שתנועת ה Software Craftsmanship movement ניסתה לפתור - להחזיר כובד משקל מספיק לפרקטיקה הסופר חשובה - של הנדסת תוכנה.

?Why we switched from Scrum to Kanban
זו לא שיטה זו או אחרת, זה החופש לעשות את מה שבאמת צריך....

אז מה עושים?

כמו שאמרתי בראיון: הדבר הכי טוב (עבור תעשיית-התוכנה) שיכול לקרות לסקראם כרגע הוא להתפרק מחבילה - ולהטמיע בתעשייה כפרקטיקות שימושיות on-demand…. ממש כמו Extreme Programming (בקיצור: XP) או Lean Startup

מכירים היום ארגונים שמצהירים על עצמם שהם "עושים XP"? - כמעט ואין כאלו. אבל הפרקטיקות של XP - הן בכל מקום:

• Continuous Integration
• Unit Tests
• Pair Programming
• Refactoring
• Coding Standards
• Small releases
• 40 שעות עבודה בשבוע
• ועוד ועוד...

אלו פרקטיקות נפוצות מאוד בתעשייה. הניסיון לקחת את XP כחוק מחייב, לכל פינה בארגון, עבור כל האנשים, כל הזמן - פשוט לא צלח. Pair Programming ב 100% מהזמן - הוא מאוד לא יעיל. Pair Programming מדי פעם (וב context הנכון) - זה דבר נהדר.

מרגע שהתחילו להשתמש בפרקטיקות של XP במידתיות וע״פ הצורך הספציפי - הגיע הערך המשמעותי.

כנ״ל בסקראם: Story Points, Retrospectives, time-boxing, ועוד הן פרקטיקות טובות ושימושיות - במצבים המתאימים.

אם תשתמשו בהן מתי שהן מתאימות, ולא תרגישו מחויבות עמוקה מדי אליהן (כלומר: אין בעיה להפסיק להשתמש בהן בכל רגע נתון) - זה רק יעשה טוב.

בגלל הגישה הכוללנית של סקראם, בגלל שיש הטפה שזו ״חבילה שלמה״ - החופש לבחור מה מתאים לי ומתי - הוא לא הפרקטיקה המקובלת התעשיה. הקיבעון הזה - גורם בפועל ל"הרים של waste".

ScrumBut צריך להפסיק להיות עלבון - כלי לנזוף במישהו שהוא לא עושה מספיק סקראם. במקום זאת, ScrumBut צריך להיות Best Practice: ״אני משתמש רק במה שטוב לי, ואם לא מוכח זה עוזר לי - אני לא אעשה את זה״

יותר מדי פעמים ראיתי יישומים של סקראם שמודדים את ההצלחה במידת האימוץ של הסקראם (״האם כל הצוותים מקפידים לעשות Daily Stand-up לפי הכללים, כל יום״) יותר ממה שהם מודדים את השיפורים שנעשים בארגון (״האם ה lead time שלנו באמת משתפר בקביעות?״). האם אנחנו תמיד זוכרים מה המטרה, שלשמה אימצנו סקראם?!

גם אם אתם מחליטים שסקראם הוא בדיוק המסגרת בשביל הקבוצה או הפרויקט שלכם, בדיוק בשלב הנוכחי - הייתי ממליץ להימנע מלהכריז על ״SCRUM״.

ספרו לאנשים שאתם עושים "SprintFlow" או "AgileXP" (שמות שהרגע המצאתי). אם ישאלו - אמרו שאולי זה מזכיר סקראם, ״אבל זה בכלל לא אותו הדבר״.

שחררו את האנשים ואת עצמכם מהקיבעון. הרשו לעצמכם לדרוש מכל פרקטיקה להוכיח את עצמה - ומהר, ואם לא - להסיר אותה מהשולחן עד הודעה חדשה.

העדיפו את ההיגיון הבריא - על פני החוקים [א], את האנשים - על פני התהליך, ואת היכולת להגיב לשינוי - על פני תכניות קבועות מראש.


שיהיה בהצלחה!




----

עדכון 10/19 - היום ראיתי הרצאה של דייב תומאס (אחד מהחותמים על ה Manifesto for Agile Software Development) - שאומר דברים ממש דומים לפוסט!

חיזוק נחמד - שאני לא מדבר שטויות.

----


[א] ביקורת שהועלתה כמה פעמים לגבי סקראם, היא שסקראם רואה בצורה הפוכה ממש, שני עקרונות ליבה שעליהם חתמו ב Agile Manifesto:

• Responding to change over following a plan - בסקראם אסור להפריע במהלך הספרינט. הנה סרטון שמלמד זאת בצורה משעשעת (ובמבט לאחור: מעט מבהילה).
• Individuals and interactions over processes and tools - בסקראם התהליך הוא במרכז, ואפילו מלמדים ״לא להסתמך על סופר-מנים, אלא על תהליך טוב יותר״.

אני יכול להתחבר בנקודות האלו ל-2 נקודות המבט: גם של סקראם, וגם של ה Agile Manifesto. בשתיהן יש היגיון בעיני, אם כי אני נוטה מעט לכיוון הפרשנות של ה Agile Manifesto.