דעה: 5 תחומי-המומחיות ש"עושים" ארכיטקט

מקצוע ארכיטקט התוכנה הוא מקצוע שאינו מוגדר בצורה טובה. רק חשבו על הווריאציות הרבות (או השמות השונים) של התפקיד:

• Development architect
• System architect
• Enterprise Architect
• Solution architect
• Application Architect
• Integration architect
• Data architect

האם מישהו יכול לומר מה ההבדל בין התפקידים הנ״ל בצורה ברורה?

האם מישהו יכול לתת לאחד התפקידים הנ״ל הגדרה מעשית ויציבה?

חוסר בהירות - הוא כנראה חלק מהתפקיד.

בפוסט זה אנסה לתמצת מהם חמשת תחומי המומחיות ש״עושים״ ארכיטקט. הארכיטקט בפועל יכול גם להיות ראש קבוצה, ראש צוות, או מתכנת - ללא ״title" מיוחד. לא הטייטל עושה את הארכיטקט.

אני חושב שהתמונה שאציג היא די-קולעת, אבל כנראה יהיו אחרים שיראו את הדברים אחרת. בעצם, גם לו הייתי תופס את עצמי לפני שנתיים-שלוש, הייתי כנראה מציג תמונה מעט שונה. ומה יקרה לי עוד שנתיים מעכשיו? אולי גם אז אבין את הדברים אחרת?

החלטתי לא לתת לספק לשתק אותי - ולהציג את הדברים כמיטב יכולתי. גם אם התמונה שאציג ניתנת לשיפור, עדיין עדיף משהו על כלום.

מומחיות מספר 1: מומחיות טכנולוגית

"ארכיטקט" הוא קודם כל תפקיד טכני. ללא הבנה טכנית סבירה במערכת / שיטות וכלי העבודה - אני לא רואה כיצד ארכיטקט יכול לבצע את העבודה.

עם זאת, פרופיל הידע שמשמש ארכיטקט בצורה מיטבית הוא מעט שונה מפרופיל הידע המשרת מתכנת: פחות התמקצעות ויותר רוחב.
פחות התמקצעות ממה? פחות התמקצעות מאשר הייתה לאותו האדם, שכיום הוא ארכיטקט, לו היה ממשיך להיות מתכנת. ההנחה שלי הוא שהארכיטקט הוא בעל יכולות טכניות מצוינות, ואם הוא לא היה ארכיטקט - אזי הוא היה מתכנת מומחה.

לארכיטקט חשובה יותר הבנה כיצד הדברים עובדים - מאשר היכולת "לקחת מקלדת ולבצע". יש הרבה ידע ו skill שנדרש כדי לבצע (quirks של סביבת העבודה וה build, להכיר היטב את תהליכי העבודה המעשיים - ולא התאורטיים, ידע מעשי של השימוש בכלים קצה לקצה) - skill שיש להשקיע בכדי לשמר.

חשוב שארכיטקט יוכל, מדי פעם, "לקחת מקלדת" ולכתוב קוד: לראות ולהבין את המערכת כפי שהיא. בסופו של דבר המערכת היא קוד שרץ - ולא רעיונות או תרשימים.
חשוב לעשות זאת "just enough", ופחות חשוב - לעשות זאת מעבר ל "just enough".

איך יודעים מה זה "just enough"? אי אפשר לדעת. זה תלוי באדם הספציפי, בארגון ובתקופה.
זה כמו לדעת בים כמה אפשר להתרחק מהחוף מבלי להסתכן: הכי בטוח זה לשבת על החוף (עם חגורת הצלה) - אבל זה לא כ"כ יעיל. ארכיטקט יכול להשקיע ולשלוט בקוד כמו כל מתכנת אחר - אבל אז הוא לא משקיע ברמת הבנה שאין למתכנתים בד"כ, הבנה שרק מישהו שלא שקוע בלחץ שוטף כל הזמן - יכול לפתח.

תמונה נחמדה, לפני הקטע המבלבל הבא...

מדד מעניין לידע "Architect-like" הוא היחס בין "מה שאני יודע שאיני יודע" (בקיצור: "לא.יודע") לבין "מה שאני לא-יודע שאיני יודע" (בקיצור: "אין.מושג").

כנראה שיש לנו הרבה יותר ידע מסוג "אין.מושג" מאשר ידע מסוג "לא.יודע".
זה יכול להיות "אין.מושג" אופקי: "מה זה לעזאזל nginx? - לא שמעתי על זה בחיים, זה בטח סתם"
וזה יכול להיות "אין.מושג" עומקי: "איך יכול להיות ש connection נדחה? יכול להיות מצב כזה מצב?! לזה לא ציפיתי. אתה בטוח?"

השאיפה של הארכיטקט היא להגדיל את הידע מסוג "לא.יודע" על חשבון ה "אין.מושג".
עצם הידיעה שיכול להיות משהו בעל-משמעות שאנחנו מפספסים - היא חשובה ובעלת ערך. במיוחד למוצרים שאמורים לעבוד, בסופו של דבר.


גם בידע הטכני שאותו יודע הארכיקט, יותר חשוב להבין איך הדברים עובדים מאשר להיות fully hands-on.
היכולת להבין נושאים לעומק - היא "היכולת המיוחדת" של הארכיטקט (או לפחות: אני מרגיש ששלי). עדיף לי להתמקד במה שחסר לקבוצה, במקום להיות "עוד שחקן אחד".


עוד דבר שיש להיזהר ממנו, הוא הצמדות ל stack (או "ארגז כלים") יחיד של טכנולוגיות. כאשר מתמחים ב JEE, ניתן להאמין שהפתרון הנכון לכל בעיה הוא איזו "דרך של JEE". אפשר כנראה לפתור הכל בעזרת JEE - אבל זה לא כ"כ יעיל. דוגמאות נוספות:

• SQL ו noSQL
• Open Source ו Commercial Software
• שפות typed (כמו ג'אווה או ++C) ושפות דינאמיות (Python או javaScript)
• ארכיטקטורת מונחית Data / שירותים וארכיטקטורה של components או Object-Oriented.
• UI צד-לקוח, UI צד-שרת או Desktop UI [א]

קיים יתרון אמיתי לארכיטקט ש"מאמין" ביכולת לפתור בעיות ב-2 האלטרנטיבות, ארכיטקט שאינו "משוחד" לפתרון מסוג מסוים.

אמנם לא קל להגיע למצב שמכירים, ומאמינים (להכיר בכדי לנגח - זה לא מספיק) שני צדדים ויותר - ובמספר תחומים.

זוהי שאיפה ארוכת-טווח.

כל הבלוג הזה, בעצם, הוא מנגנון עבורי ללמוד עוד נושאים - בדרגת עומק מספיקה בכדי שיהיה לידע הזה מעשמעות. לאו דווקא להיות יותר hands-own, או יותר מומחה.

"הכל זה trade-offs" -- משפט של ארכיטקטים.

מומחיות מספר 2: תקשורתיות טכנית

היכולת להסביר מערכת, בצורה ברורה, לעצמך ו/או לאחרים.
ארכיטקט שמבין הכל מצוין, ויש לא רעיונות נ-ה-ד-ר-י-ם, שלא יוצאים החוצה - לא יעשה כמעט כלום (אלא אם יעשה הכל לבדו).

תקשורת טכנית משמעה ארגון החומר בצורה מבנית ושיטתית.
תקשורת טכנית משמעה הפרדה בין עיקר ותפל - והתמקדות בעיקר.
תקשורת טכנית משמעה היכולת לפשט מנגנונים מורכבים - ולהסבירם בצורה פשוטה. שימוש במטאפורות מוצלחות.
תקשורת טכנית משמעה לבצע הקבלה בין המוכר למאזין - והחדש, וכך לגשר בצורה קלה יותר על פער הידע.
תקשורת טכנית משמעה להבין שהמאזין לא מבין - ולחזור איתו לנקודה בה הוא עוד הבין משהו.

במידה מסוימת, ארכיטקטים הם ה "חומר מגשר" בין צוותים, קבוצות, פרויקטים או גופים שונים. לצוות או שניים - אין בד"כ בעיה לעבוד היטב ביחד. כשהמערכת גדלה ויש עוד ועוד אנשים מעורבים - נושאים חשובים נופלים בין הכיסאות ולא מטופלים. יש יותר ויותר "Local Optimizations" - צוותים שעושים מה שטוב לרכיב שלהם, או לתחום האחריות הצר שלהם, אבל לא מה טוב לכלל המערכת - קרי "Global Optimization".

ארכיטקטים הם (או: אמורים להיות) החומר המגשר שיאפשר לצוותים הבודדים לעבוד, בצורה טובה יותר, ולמען מטרה גדולה יותר. ניתן לראות שרבים מן ה titles השונים של הארכיטקטים - קשורים בעצם לקבוצות שבניהן הם מגשרים ומחברים:

סוגי ארכיטקטים שונים, כחומרים מגשרים בין גופים שונים.

ההבחנה הזו לא מסבירה את כל ההבדלים בין התפקידים השונים - אבל זו התחלה. כמובן, שלפעמים שמות התפקידים הוא ז'רגון ארגוני מקומי.

מומחיות מספר 3: תקשורתיות אנושית והנעת אנשים

מה קורה כאשר החומר מאורגן בצורה מופתית, אבל לצד השני לא נוח לקבל את המסר שברצונכם להעביר?
שהמנגנון עליו הם עובדים כשנה - לא נדרש יותר, או לא מספיק מוצלח? שנכון לפתור בעיה - בצורה שהמאזין לא מכיר, ולא מרגיש איתה נוח? כשהמאזין טרוד בדברים אחרים, ולא כ"כ מעניין אותו מה שאתם אומרים?

תקשורת אנושית היא לא פחות חשובה מתקשורת טכנית. הנה מטאפורה [ב] שאני אוהב על ההבדל בין "ארכיטקטורה תאורטית" ל"ארכיטקטורה מעשית":
ארכיטקטורה תאורטית היא התקפה בשח-מט שתוכננה היטב, 5 מהלכים קדימה.
אבל... כאשר מפעילים באופן מעשי ומורים לחייל להתקדם משבצת אחת קדימה - הוא מתקדם שתיים. לא הבין? לא הסכים? רצה "לעשות יותר"? לא היה יכול? - זה לא משנה עכשיו: כל האסטרטגיה הלכה.
ארכיטקטורה מעשית היא להבין את החיילים, לדבר איתם, לאמן אותם - ורק אז לצאת למתקפה.

לא כדאי ולא נכון לנתק את תכנון את ה"אסטרטגיה" - מהחיילים, או הגנרלים השכנים.
לא כדאי ולא נכון לנתק את הארכיטקטורה / הפתרונות הטכניים - בלי להתייחס ליכולות, לרגשות, ולסביבה של מי שאמור לבצע או אפילו להיות מעורב בה או מושפע ממנה.

אנשים טכניים הם לעתים קרובות מפותחים יותר בצדדים הטכניים, ומפותחים מעט פחות בצדדים הבין-אישיים.
לארכיטקט אין את הפריוולגיה הזו: עדיף שיהיה קצת פחות טכני, וקצת יותר אנושי.

בסופו של דבר, הצד האנושי הוא כ"כ משמעותי במה שאנו עושים: הוא חלק נכבד מהבעיות, וחלק נכבד - מהפתרונות. בעיות רבות שנראות במבט ראשון כבעיות טכניות - הן למעשה בעיות אנושיות. ואנחנו עוד עוסקים בתוכנה! מה היה קורה אילו היינו במקצוע יותר "רך"?!

ארכיטקט הוא כזה שיש לו מספיק יכולות בין-אישיות, בכדי שיוכל ליישם את היכולות הטכניות שלו עם אנשים אחרים.

אפשר לומר שיכולת הארכיטקט להשפיע מורכבת מ:  יכולות טכניות x יכולות אנושיות.

אם אחת מהן שווה לאפס - הארכיטקט לא יוכל לעשות שום-דבר. ניתן לפצות (פחות או יותר) עם אחת - על השניה.
יש כאלו שיוסיפו למשוואה מרץ. גם מרץ, והרבה אופטימיות יכולים (פחות או יותר) - לפצות.

תקשורת אנושית היא קודם כל להקשיב.

תקשורת אנושית היא לשים את עצמך - במקומו של האחר.

תקשורת אנושית היא להפגין הערכה וסולידריות, גם כשקשה.

תקשורת אנושית היא לקבל קול שונה, ולהכניסו פנימה.

תקשורת אנושית היא להבחין בין עיקר ותפל: להשיג את העיקר, ולהשאיר מספיק מקום לעיקר של האחר.


גם נושא ההשפעה נכנס כאן: השפעה נחשבת לפעמים ל"קסם" או "כריזמה", אבל יש תורה יישומית כיצד להניע אנשים בצורה יעילה יותר. אין פה קסמים: אלא הבנה טובה יותר של הדינמיקה האנושית / הארגונית, וכלים שאפשר לעבוד איתם. ארכיטקט, בד"כ, לא מנהל אף אחד: כדי לקבל עזרה ממתכנת - הוא זקוק לרצון טוב מהצד השני. כדי שרעיון שלו ייתקדם - הוא צריך לשכנע כמה וכמה אנשים. ההשפעה שלו היא הדלק המניע: עם מעט השפעה - הוא מסוגל לקדם נושאים למרחקים קצרים. עם יותר השפעה: מרחקים ארוכים יותר ו/או נושאים מורכבים יותר.

מקור התמונה

מומחיות מספר 4: Domain knowledge

יש סיפור [ג] על פיתוח מטוס ה F-16:
בפיתוח גרסה מוקדמת של מטוס ה F-16 הייתה דרישה למהירות טיסה של עד שניים וחצי מאך (מהר!). צוות התכנון החל לעבוד על מנוע בעל עוצמה יוצאת דופן שיוכל לספק כוח לכזו מהירות, אולם אחד המתכננים הראשיים הבין שהחומרים מהם בנוי המטוס לא יחזיקו מעמד במהירות גבוהה כ"כ.
הוא היה יכול להחליף את החומרים לחומרים עמידים יותר - ולעלות בצורה משמעותית את עלות הייצור של כל יחידה, כי "אין ברירה הנדסית אחרת". הוא כנראה היה צודק.

במקום זאת, הוא הלך למומחי ה business - אנשי חיל האוויר (האמריקאי, כמובן), להבין מדוע נדרשת כזו מהירות גבוהה. התשובה הייתה שזו אופציית התחמקות, במידה והטייס רוצה לסגת מקרב אווירי.
הייתה תשובה.

המהנדס הראשי התעקש: הוא הבין במטוסים, וגם בקרבות אוויר, וטען שתאוצה גבוהה ויכולת תמרון משופרת - תספק יכולת התחמקות מקרב. לאחר דיון ובדיקה הסכימו אנשי חיל האוויר שזו חלופה סבירה.

יכולת התמרון המשופרת דרשה שיפורים במנוע - והסתיימה בפחות עלות ופחות סיבוך ממה שהיה נדרש בכדי להביא את המטוס למהירות של 2.5 מאך - שזו הייתה הדרישה המקורית.


ארכיטקט שלא מבין שום דבר ב"ביזנס", ב domain - יוכל רק להציע חלופות הנדסיות: "אולי נחליף את גוף המטוס לחומר עמיד ג'"
ארכיטקט שמבין בביזנס, אפילו בצורה חלקית - יכול להציע חלופות עסקיות, שלפעמים יהיו מספיק טובות - ולהגדיל בכך את מרחב הפתרונות הטכניים האפשריים.

יש הרבה אנשים שמבינים את הביזנס, והרבה שמבינים את הטכנולוגיה. היכולת למצוא שם שיפורים - היא מתונה.
אבל, אנשים שמבינים גם את הביזנס וגם את הטכנולוגיה - יש מעט מאוד, והיכולת של הארכיטקט למצוא בתפר שבינהם שיפורים ורעיונות חדשים - היא גבוהה משמעותית.

על כן, הבנת ה domain - היא שאיפה חשובה לארכיטקט. כלי עבודה ממשי.
ה domain לא קל להבנה: בדר"כ אין לא מומחה יחיד / "גורו" נגיש, אין לו ספרות מסודרת (לפחות בראיית high level) או הדרכות. הדרך ללמוד את ה domain היא ארוכה - וקשה. אבל גם משתלמת.

מומחיות מספר 5: כלים של "ארכיטקטורת תוכנה"

המומחיות האחרונה: כל אותם כלים טכניים שנועדו להתמודד עם מערכות גדולות ומורכבות:

• מערכות של עקרונות הנדסת תוכנה כגון SOLID או GRASP. [כתבתי עליהן קצת בפוסט הזה, ובאופן עקיף גם בפוסט ההוא]
• UML/sysML - שפות לתיאור פשוט של מערכות (מורכבות).
• Quality Attributes - כלי להבנת ה non-function requirements של המערכת [כתבתי עליו בפוסט הזה]
• ATAM - כלי להבחנה בין Trade-offs בהם נעשה שימוש במערכת.
• "Architecture Styles" ו "Architectural Patterns" (שלעתים עושים יותר נזק מתועלת). הם שימושיים לתקשורת יעילה יותר בין אלו שמכירים אותם.
• עוד כמה כלים... שאני פשוט לא מאמין בהם: למשל CBAM או Architectural Views אדוקים - שמעולם לא סייעו לי.
• מתודולוגיה: סקראם, Lean Startup או Continuous Delivery. לא רק עניינם של ארכיטקטים, אבל גם. 
• הרבה Buzz words ותחכומים - להתחבא מאחוריהם.

חלק מהכלים (ATAM, Quality Attributes) - לא מוכרים למתכנתים, אפילו לא למתכנתים הותיקים והמנוסים.
כלים אלו יכולים לסייע בתכנון של מערכות גדולות ומורכבות, וטוב שיהיה מישהו בארגון שמסוגל להתבונן בפרספקטיבה הזו ולהשתמש בה.

מכל חמשת המומחיויות שציינתי - זו כנראה המומחיות שהכי מזוהה עם תפקיד ה"ארכיטקט", אך בפועל - אולי הכי פחות חשובה. אם אתה לא מבין בטכנולוגיה, לא מבין אנשים או לא מבין ב domain - אף אחד כנראה לא יקשיב לך כשתבוא לדבר על ניתוח של Quality Attributes. וגם אם כן: ללא הבנת הטכנולוגיה או ה domain - קשה להאמין שזה יהיה ניתוח איכותי.

קטרוג: "לא צריכים ארכיטקט"

האם זה נכון לכתוב פוסט חיובי שכזה - על התפקיד שאני מבצע ביומיום? האם פוסט כזה לא יהיה מפרגן-יתר ומוטה?
אנסה להציג את זווית הראיה השניה, כפי שאני מבין אותה.

"מדוע עדיף שלא יהיה ארכיטקט"

ביקורת לא כ"כ מבוססת או עניינית:

1. ארכיטקט, כהגדרה, הוא לא מעודכן בטכנולוגיה. כשהוא היה היה מתכנת, COBOL (או ג'אווה - אולי "הקובול הבא") הייתה השפה - ועכשיו הכל אחרת והוא לא מבין שומדבר.
2. ארכיטקט רק אוהב לצייר ריבועים ולסבך מערכות. הוא מזיק ולא תורם. דיי כבר עם SOA, MDA, EJB או Software Factories!
3. ארכיטקטים עסוקים בליצר Job Security ולדאוג שכולם יהיו תלויים בהם - ובדרך רק עושים נזק.

לא שאין ארכיטקטים כאלו: פשוט תעמידו אותם במקום או אל תעסיקו אותם. זה לא טיעון רציני כנגד רעיון הארכיטקט ככלל. 

ביקורת יותר עניינית:

1. עצם קיומו של ארכיטקט, פוגע בעצמאות של המתכנתים: אם זה מישהו להישען עליו בפתרונות טכנולוגיים או קבלת החלטות, ואם בהבנת התמונה המלאה של כלל-המערכת. 
2. ארכיטקט שלא ממש חי את הקוד, אפילו אם הוא מבין פחות או יותר את הטכנולוגיה, עלול להוביל את המתכנתים למקומות לא נכונים. רק הבנה מלאה בפרטים - מספיקה כדי לקחת החלטות שמשפיעות על הקוד.
3. ארכיטקט הוא לא גוף ביצועי (לפחות לא כמו מתכנתים) - ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להטיל ביקורת על המבצעים ללא היכר. התוצאה: ניכור ומורל נמוך בקרב המתכנתים - שיוצר יותר נזק מסה"כ התועלת של הארכיטקט.
4. ארכיטקט, מעצם קיומו או תפקידו, יכול לייצר מתח נוסף בקרב המפתחים ו / או אנשי המוצר (גם QA, Performance וכו'). חבל.
5. כשהארכיטקט הופך להיות middleman - הוא יוצר שכבה מיותרת ומסרבלת של תהליכי הפיתוח.

יש בטיעונים הללו אמת - ויש להיזהר ממצבים אלו ולהתמודד איתם. זה אתגר לארכיטקטים - ולהנהלה.
התשובה העיקרית שלי לטיעונים הללו היא שראשי צוותים ומנהלי קבוצות (כל אחד באזורו) - גורמים / עשויים לגרום לאותן הבעיות בדיוק. עדיין: כנראה שיש לתפקידים שלהם ערך, ואם לא - אז נכון לתקן. כנ"ל לגבי ארכיטקטים.
בפועל קשה למדוד תרומה של מנהל או ארכיקט - מכיוון שההשפעה שלהם היא לרוב עקיפה וארוכת טווח. זהו אתגר.

נתקלתי בסביבת עבודה בה היו ארכיטקטים, אבל ההנהלה כ"כ פחדה מתופעת לוואי כלשהי (הפחתת אחריות מצדם של המתכנתים, קיומו של middleman, וכו') - ששיתקו את הארכיטקטים לגמרי והפכו אותם לגוף חיצוני, מרוחק, ותאורטי. זו גם לא הדרך.

סיכום

עברנו על 5 תחומי-המומחיות שמבדלים בין "מתכנת מומחה" ל "ארכיטקט". ארכיטקט הוא אינו תפקיד מוגדר היטב: הפוסט מתאר את פרופיל הארכיטקט שאני מכיר - ולא פרופילים אחרים. למשל, פעם התראיינתי לתפקיד ארכיטקט בחברה ישראלית "מובילה". שאלתי מה יהיה אופי האינטרקציה שלי עם הפיתוח. התשובה הייתה: "כן... תהיה. כשתעביר להם מסמכי ארכיטקטורה, תשבו כולכם ממש באותו החדר - ותדברו על הדברים. זה קורה כל כמה חודשים". התשובה הזו הבהירה לי במקום - שזה תפקיד שאוותר עליו. נתקלתי בעוד כמה דוגמאות כאלו.

אני לא יודע כיצד נראה התפקיד של אותו אדם: אולי זה תפקיד מעניין, מועיל ומשמעותי. אולי כיף לו והוא מקבל ממנו המון. אבל זה סוג אחר של ארכיטקט מזה שאני מדבר עליו.

בכל מקרה, אם אתם ארכיטקטים או אולי מתכנתים שמתכננים להיות ארכיטקטים - קחו פוסט זה בפרופורציה: זו נקודת המבט שאני מכיר, והעולם כנראה רחב ממנה.


שיהיה בהצלחה!



----

[א] המקבילה המודרנית של Desktop UI היא native mobile app.

[ב] במקור זו מטאפורה על אסטרטגיה עסקית - אבל היא מתאימה מאוד גם לארכיטקטורת תוכנה.

[ג] שמעתי את הסיפור הזה - אך לא הצלחתי למצוא מקורות. זה לא משנה: נתקלתי במקרים דומים פעמים רבות בקריירה שלי. אפילו אם הסיפור הספציפי הזה, כפי שאני מתאר אותו, הוא לא לגמרי מדויק - הוא סיפור טוב שמתאר בצורה נכונה את הסיטואציה שיש להתמודד איתה.