שינוי אישי

היום הוא יומי האחרון בחברת אימפרבה (Imperva), בה עבדתי ב (קצת פחות מ) שנה וחצי האחרונות.

אימפרבה היא חברת אבטחה (תחום חזק מאוד בארץ, כמעט כל המתחרים היו ישראלים או בעלי נציגות בישראל) המגנה על הנתונים השוכנים ב Data Center, מין פילוסופיה של ״בואו לא נרדוף אחרי כולם אלא נשמור על הנכס המרכזי״ - פילוסופיה שעד עתה הוכיחה את עצמה יפה.

בתפקידי הייתי ארכיטקט (הגדרה דיי פתוחה) ורוב התפקיד עסק בהגדרת מוצר - כיצד על המוצר להתנהג. מנהל המוצר הגדיר ״צריך להבין את פרוטוקול Kerberos״ ומשם השאלה פתוחה היכן?, כיצד?, כמה עמוק להיכנס והיכן בדיוק להשתמש במידע?, כיצד להציג למשתמש את הממצאים ומה לאפשר להם לעשות איתו וכו׳.

אימפרבה הייתה דיי חידוש בשבילי: חברה קטנה - יחסית לנסיוני (כשהגעתי היו בערך 250 בעולם וכ 170 בישראל), צומחת מהר מאוד בתחום שחדש לי (אבטחה) ושמרכז העצבים שלה בישראל. דמיינתי חברה כמו בסיפורים ששומעים בכנסים: מהירה, יעילה, חכמה ומנצחת. ובכלל, לא מצאתי אותה - אלא היא מצאה אותי (בעזרת head hunting) - דבר שרק הוסיף לעניין. 

אימפרבה היא באמת חברה מרשימה, מצליחה וצומחת מהר, אך בחיים כמו בחיים, הדברים לא עובדים כמו בסיפורים (קצת מביך אותי שבגילי ונסיוני אני עוד מגלה את זה מחדש). אימפרבה שברה לי כמה מיתוסים: גיליתי שחברה קטנה (יחסית) עלולה להיות לעיתים פחות זריזה מחברה גדולה פי 100 (183 ליתר דיוק, אם אני משווה אותה לסאפ), גיליתי שהיום-יום בחברה קטנה המגדירה את עצמה "סטארט-אפ" אינו כ"כ שונה מחברת ענק - לפחות לא כפי שחשבתי, ונחשפתי לשוק אבטחת-המידע שכללי המשחק בו שונים משוק התוכנות העסקיות.

השוני הגדול ביותר בין סאפ לאימפרבה, ללא ספק, הוא הקרבה לשטח ולמכירות. על כל עסקה שנסגרה (בממוצע אחת או שתיים ביום) היה נשלח מייל עם פרטי העסקה לכל העובדים בחברה. שאלה לאנשי המכירות הייתה במרחק של מייל או שניים.

בסאפ היה נתק גדול מהלקוחות. כגוף הפיתוח נתקלנו רק בלקוחות הגדולים ביותר שצורכיהם היו ספציפיים וחסרי פשרות. את הלקוחות ה״קטנים״ (חברות של ככה 3000 עובדים) והדורשניים פחות לא ראינו בכלל - וכך יצרנו מוצרים המותאמים רק לחלק קטן מהלקוחות. הלקוחות הקטנים / בינוניים פשוט לא היו על הרדאר. בסאפ ישבנו פעמים רבות מול הדילמה ״מה עושים עכשיו?״ כשעל השולחן יש 'פיל לבן' שביקש לקוח ענק אחד או איזה פיל אפרפר (חצי לבן) שמתאים לאיזו אסטרטגיה שאפתנית שהתווה מנהל בכיר בחברה - וכמעט שום-דבר באמצע.

באימפרבה אין דילמות כאלו, וזה ייתרון גדול. בכל פינה יש הזדמנויות עסקיות של יכולות שניתן לפתח ופלחי שוק חדשים שאפשר לחדור אליהם. הזדמנויות גדולות וקטנות - רק תבחר. וכדי שלא יהיה משעמם, יש גם מתחרים בכל איזור של המוצר, שאינם קופאים על השמרים ומציגים יכולות וחידושים המאתרגרים את אימפרבה ומחייבים אותה להגיב (או לפחות - לשקול להגיב). סאפ, באיזורים שאני עבדתי בהם, הייתה מתחרה בעיקר בעצמה, ו"מתחרים" היו סיפורי בדים אשר היינו שומעים עליהם פעם בשנה, נדמה לי שבתקופת ה Halloween. 

מצד שני, כמו כל חברה, כמובן שאימפרבה לא הייתה נקייה מבעיות: המידע הרב והקשר ההדוק עם לקוחות לא תורגם בצורה עקבית למוצרים שהתאימו יותר ללקוחות (מסיבות כאלו ואחרות). גוף הפיתוח היה דומיננטי למדי והשפיע על המוצר - גם בצורה לא מועילה, תרבות קבלת-החלטות מאוד "שיוויונית" (דבר יפה, לכאורה) שהייתה מרכזית בחברה גרמה לחוסר-החלטיות ולפיתוחים עשירים בפשרות (X - כדי לרצות את משה, Y - כדי לרצות את דודו ו Z - על מנת לרצות את שמעון), וכמה הרגלים של חברת סטארט-אפ לבנטינית קטנטנה - הצליחו לשרוד את הצמיחה המהירה ונותרו לא-מתאימים.

ובכן, כפי שאתם מבינים, עם כל הטוב והיפה החלטתי שאימפרבה והתפקיד שמילאתי בה - אינם מתאימים לי. החלטתי לחזור לתפקיד שעיקר המשקל בו הוא טכנולוגי וחיפשתי סביבה שונה שתפתח אותי יותר (לעיתים נדמה שכל העובדים בחברה מצליחה משיגים סיפוק אישי גבוה, אבל זה רק אפקט ההילה - בפועל אין כמעט קשר).

למרות חוסר הסיפוק האישי, למדתי המון בתקופה זו והשלב הטבעי הבא היה למצוא חברה אחרת, שונה אולי אפילו יותר - שממנה אוכל ללמוד ולראות עוד. ראיתי כמה וכמה חברות - הפעם באתי מוכן והצלחתי לבחון בצורה יותר עניינית את התפקיד המוצע. דבר שנתקלתי בו לא מעט הוא ארגונים בכלי ציפיות מופרכות, החושבים שארכיטקט הוא Silver Bullet: "יש לנו בלאגן, נביא ארכיטקט שיסדר את העניינים". יש לי רתיעה לא קטנה ממקומות בהם לא היה מעולם ארכיטקט או מעולם לא ארכיטקט שהצליח בתפקידו. פעם אחת זה היה תפקיד חדש של ארכיטקט יחיד מול 50 מפתחים, פעם אחרת ארכיטקט שיושב בארץ בעוד קבוצות הפיתוח יושבות בשלוש מדינות שונות במזרח אירופה. לומר בזהירות, אלו קונסטלציות לא-מבטיחות. לפעמים דווקא ההיפך: ארכיטקט הוא סוג של לוקסוס כמעט מיותר "יש לנו פה 8 מפתחים, 2 ראשי צוותים וראש קבוצה ואנו רוצים עוד עין לבחון את התכנונים". אני פוגש את האנשים ונראה שהכל מתקתק. ראש הקבוצה הוא טכנולוגי למדי ושולט בכל הפרטים. "למה אתם צריכים אותי?" אני שואל - ולא מקבל תשובה משכנעת.

בסופו של דבר מצאתי תפקיד שנראה מתאים, מאתגר ושיכול לתרום הרבה להתפתחות שלי - בחברה שכבר עבדתי בה: סאפ. מנהל הפיתוח באחת החברות שהתראיינתי בהן נתן לי חיזוק "אני מבין, עשית טעות: עזבת מקום שהיה לך בו טוב. גם לי זה קרה". בסופו של דבר נראה שסאפ לא השתנתה כמעט מאז שעזבתי אותה - אבל אני השתנתי. הרגעתי כמה חששות כגון "אני מתייבש מקצועית בחברה ענקית כמו סאפ" - דווקא גיליתי שההיפך הוא הנכון, וקיבלתי פרספקטיבה בעוד כמה נושאים.

טוב, אז הנה אני חוזר לדרך חדשה-ישנה. אחלו לי בהצלחה :)