התיאוריה המאוחדת: קוד, תכנון וארכיטקטורה

ניתן לומר שהגדרת ארכיטקטורה מורכבת מ 4 פעולות בסיסיות:

• חלוקת המערכת למודולים / תתי מערכות
• ניהול תלויות (בין המודולים)
• יצירת הפשטות (Abstractions) והגדרת API
• תיעוד הארכיטקטורה.

כמעט כל העקרונות והטכניקות של הגדרת ארכיטקטורה (למשל Quality Attributes או חלוקה ל Views) הן הנחיות כיצד לבצע פעולות בסיסיות אלו בצורה נכונה יותר.

Quality Attributes היא טכניקה שכתבתי עליה בפוסט הזה והזה.

תכנון מונחה אובייקטים - OOD

תחום ה Object Oriented Design הוא תולדה של רעיונות שהתפרסמו במספר ספרים / מאמרים משפיעים - אך בניגוד למה שניתן לחשוב, אין הגדרה "חד-משמעית וברורה" מהם "עקרונות ה Object Oriented Design".  

2 המודלים המקובלים ביותר להגדרת OOD כיום הם:

• עקרונות ה S.O.L.I.D שהוצגו ע"י "דוד בוב" (Robert C. Martin) בספר Agile Software Development, Principles, Patterns, and Practices (בקיצור PPP).
• מודל ה GRASP שתואר ע"י קרייג לרמן בספר Applying UML and Patterns

חוצמזה ניתן בהחלט להזכיר את תנועת ה Patterns (קרי POSA, PLOP, GOF) שלא ניסחה חוקים אלא "תיעדה" תבניות עיצוב מוצלחות - אבל יש לה השפעה ניכרת על הדרך בה אנו עושים היום Design (ולא תמיד לטובה).


העשור האחרון

זרם ה Agile השפיע גם הוא רבות על OOD וקידם כמה רעיונות:

• "כשאתה מקודד - אתה בעצם עושה Design" (מקור: TDD) --> ומכאן רעיונות כמו "Design by Tests/Coding" 
• ההכרה שביצוע Design או הגדרת ארכיטקטורה הם Waste - שיש לנסות ולייעל אותם ("Just Enough Software Architecture")
• ההבנה שחיזוי העתיד הוא דבר בלתי-מציאותי, גם על ידי אנשים נבונים למדי, במיוחד במוצרים חדשים אך גם במוצרים קיימים. ירידת קרנם של "העיקרון הפתוח-סגור" (מתוך SOLID) ו "(Predictable Variations (PVs" (מתוך GRASP) והצבת סימני שאלה בפני כמה מהעקרונות האחרים...

התאוריה המאוחדת

בכל מקרה ישנה השאלה: בהינתן עקרונות ל"ארכיטקטורה", "תכנון" ו"כתיבת קוד" - היכן בדיוק עוברים הגבולות הללו? מתי יש להשתמש בעקרון ארכיטקטוני ומתי בטכניקת Design?

אני רוצה לטעון שהקו הוא דיי מלאכותי - וכדאי להתייחס אליו ככזה.
כמו שיש דמיון בין יחסי גומלין בין אנשים בודדים, קבוצות אנשים ומדינות (קונפליקטים, "כבוד", מעשה טוב שנזכר במשך שנים) וניתן להכליל ביחסים ברמות שונות עקרונות דומים, ניתן למצוא ולהכליל עקרונות דומים ברמות שונות של תוכנה.

ניתן להשתמש בכללי הקוד, התכנון והארכיטקטורה מבלי להתייחס לגבולות - חוץ מאשר בכמה מקרים יוצאי דופן.

ניסיתי למפות את "ארבע הפעולות הבסיסיות של הגדרת ארכיטקטורה" לפעולות תכנון וכתיבת קוד:

אפשר לראות שמות שונים ("גבוהים" ו"נמוכים") לרעיונות דומים - אבל ההקבלה הרעיונית יפה למדי. 

האם העקרונות הארכיטקטונים של חלוקה מערכת למודולים או יצירת Abstractions נכונים גם לכתיבת קוד? - אני מאמין שכן.
כלומר: ארכיטקטים יכולים ללמוד על ארכיטקטורת-מערכת מתוך עקרונות ומגמות של כתיבת קוד, כשם שמתכנתים יכולים ללמוד לכתוב קוד טוב יותר ע"י למדיה של עקרונות "ארכיטקטונים". להזכיר: ההפרדה ל"ארכיטקט" ול "מתכנת" היא גם חצי-מלאכותית, אני משתמש בה כי היא נוחה לצורך הדיון.

הנה שתי דוגמאות:

עקרון קוד: המעט בכתיבת הערות - ע"י כתיבת קוד שמסביר את עצמו טוב יותר ("Literary Code").
אני לא מכיר כלל ברור ש"תיעוד ארכיטקטורה הוא סממן לארכיטקטורה לא ברורה" אבל דיי ברור לי שזה נכון. אם צריך לתעד ארוכות את הארכיטקטורה - כנראה שהיא לא ברורה ואפשר לנסות לשפר את המטפורות / הגדרת המודולים בכדי שתהיה ברורה יותר. כך יהיה צורך בפחות תיעוד.

עקרון ארכיטקטוני: Interface Segregation Principle 
עקרון זה אומר שמודול לא אמור להיות תלוי ב interfaces רבים שאינם בשימוש. אם נוצר מצב כזה - יש לפצל את ה Interfaces כך שהמודול יהיה תלוי, עד כמה שאפשר, רק ב Interfaces שהוא משתמש בהם בפועל. העיקרון נכון מאוד גם למתודות בתוך interface יחיד (רמת ה Design) או לפרמטרים בחתימה של פונקציה בתוך הקוד (רמת הקוד).

עוד היבט קוד שאני מאמץ מעקרון ה ISP הוא לנסות ולהימנע משימוש בספריות (כגון "Open Source") שיש לי מעט שימוש בהן. אני אשתדל לא להכליל במערכת ספרייה של אלף שורות קוד - אם אני משתמש רק ב 50 מהן. אני מעדיף למצוא ספרייה אחרת או אפילו לכתוב אותן שורות קוד לבד. מדוע? א. סיכוי לבעיות מ 950 שורות קוד לא רלוונטיות, ב. מסר לא ברור האם נכון "להשתדל" להשתמש במתודות אחרות בספריה או לא. ג. אם צריך לשנות / לדבג - ייתכן וצריך להבין הרבה קוד בדרך שלא רלוונטי למקרה שלנו.


אפשר להראות כמה דוגמאות של עקרונות ש"עוברים פחות נקי":

• מקבילה ל"ניהול תלויות" ברמת הקוד - לא מצאתי בדיוק. הסתפקתי בעקרון של הימנעות ממשתנים גלובליים.
• לרעיון של חלוקת מודולים ע"פ "Unit Of Work" (כך שקבוצות פיתוח שונות יוכלו לעבוד במקביל עם מינימום תלות) - אני לא חושב שיש הקבלה אמיתית ברמת קוד.
• העיקרון האלמותי של (DRY (Do Not Repeat Yourself הוא "No Brainer" בקוד, אבל הופך לנושא מורכב ולא חד-משמעי ברמת הארכיטקטורה.

בסופו של דבר - יש הרבה מאוד חפיפה בין עקרונות "ארכיטקטורה" לעקרונות "קוד", כך שאין כ"כ חדש ללמוד. הרעיונות חוזרים על עצמם בשינוי אדרת. חלק מהעקרונות (למשל KISS = Keep It Simple Stupid) הם פשוט אוניברסליים.


עדכון: אף עיקרון בעצם לא דורש ש"נגרום לתוכנה לעבוד". כן, כן! גם זה חלק בעל חשיבות :) גם בקוד, גם בתכנון וגם בארכיטקטורה. עד כמה שזה נשמע משעשע - לעתים אנחנו שוכחים את זה (בעיקר "ארכיטקטים").

עדכון2: ארצה להרחיב מעט על העיקרון שנקרא SLAP, לקוראים שלא מכירים אותו. הוא אומר את הדבר הבא: "על כל פונקציה להיות ברמה יחידה של הפשטה". למשל, אם יש לי פונקציה:

הרי שזו חריגה ברורה מהעיקרון. הפונקציה drawItems עוסקת בפרטים: כיצד לצייר פריט אחר פריט. מה פתאום היא מבצעת שמירה לבסיס הנתונים?! (פעולה ברמת הפשטה גבוהה יותר - OMG!)

השינוי, אם כן, שנדרש בקוד הוא להעביר את השורה dbTable.save לפונקציה שביצעה את הקריאה ל drawItem - בהנחה שזו רמת ההפשטה המתאימה.

קושי מסוים בשימוש ב SLAP הוא שאין "מד רמת-הפשטה", כזה שנכוון אותו לשורה בקוד והוא יגיד לנו "רמה 6!" או "רמה 7!". זה הכל בראש שלנו כמפתחים ובני-אדם אינטליגנטים. לפעמים יהיו "סתירות" כך שיוחלט שפעולה X תהיה פעם אחת ברמה n ופעם אחרת ברמה n+1. אני אומר: זה אנושי. זהו עקרון חשוב - פשוט קחו אותו בפרופורציה ("We figured they were more actual guidelines").

סיכום

כפי שאולי אתם שמים לב, התחלתי לאחרונה לתקוף את נושא הארכיטקטורה וה OOD. זה נושא גדול ומורכב, עם זוויות רבות לכל עניין.
במקום להסתגר כשנה וחצי ולהוציא בסוף פוסט באורך של ספר (גישת ה Waterfall), אני מנסה לתקוף את הנושא בצורה אג'ילית: בעזרת nibbles ("ביסים קטנים"). כמו ערמה של דוקים לפרק אחד אחד - עד אשר אוכל להגיע לגרעין הקשה של העניין.


שיהיה לנו בהצלחה!



פ.ס. : הערות, מחשבות, ביקורות - יתקבלו בהחלט בשמחה!

47 ספריות ג'אווהסקריפט שכל מפתח *חייב* להכיר (חלק ב')

בפוסט הקודם סקרנו כ 21 מתוך 47 ספריות שכל מפתח ווב "חייב" להכיר (כלומר: לדעת על קיומן), בפוסט זה נמשיך את הרשימה.

בדיקות-יחידה ואוטומציה

יסמין (Jasmine) היא ככל הנראה הספריה הפופולריות ביותר היום לכתיבת בדיקות-יחידה בצד-הדפדפן. בעבר הספרייה הפופולרית ביותר הייתה QUnit (אם כי היא עדיין פופולרית למדי). לפניה הייתה גם ספרייה בשם jsUnit, שכמעט ואיננה רלוונטית היום.

Jasmine כוללת תחביר אלגנטי שמושפע מ RSpec (כלומר BDD), כך הקוד שדומה יותר לטקסט בשפה האנגלית, נוסח:

expect(items.length).toBeGreaterThan(6);

Jasmine היא דיי מקיפה וכוללת יכולות לבדיקת קוד אסינכרוני (פקודות waitFor ו runs) ו Mock Objects (ליתר דיוק: Spies או fakes).

QUnit היא ספריית הבית של jQuery. היא פשוטה יותר ומבוססת על תחביר פחות אלגנטי של xUnit נוסח:

ok(items.length > 6); // ok = "assertTrue"

או

strictEqual(0, items.length); // strict to reflect ===

הייחוד של QUnit הוא ביכולת שנקראת Fixtures - היכולת "לשתול" ב DOM קטע של HTML עליו יתבצע הבדיקה - ולהעיף אותו מיד אחריה. ניתן לעשות זאת גם ב Jasmine - במחיר של מספר שורות קוד.
שינויי DOM בעת הבדיקה לא הטכניקה המומלצת לבדיקות-יחידה - אבל לעתים היא נדרשת. במיוחד אם אתם ספרייה שבעיקר עובדת על גבי ה DOM - כמו jQuery.

מכיוון שאין ל QUnit יכולות של Mock Objects, מצמדים אותה לרוב עם ספרייה בשם Sinon - ספרייה עשירה, אלגנטית וטובה ליצירת Mock Objects בג'אווהסקריפט מכל הסוגים (Spy, stub, mock או fake).

בגלל האופי הדינמי של שפת ג'אווהסריפט - קל מאוד לייצר בה Mock Objects. מספר פעמים יצא לי לצרף את Sinon ל Jasmine - בכדי "לכתוב קוד אלגנטי יותר", אך בכל הפעמים גיליתי ש sinon לא מצדיקה את עצמה כש Jasmine בסביבה: Jasmine עם קצת אלתור מספקת יכולת מקבילה ל Sinon - כך שלא הייתה הצדקה להשתמש בספרייה נוספת. הסבר: אני מקפיד להיפטר מספריות שאני משתמש בפונקציה אחת או שתיים שלהן - שאני יכול לכתוב בעצמי ב 5 דקות. (ע"פ עקרון ה segregation of interfaces + כדי לא ליצור דילמה חוזרת באיזה כלי להשתמש לכל בדיקה).

Mocha (מוקה) היא ספרייה שמשתמשים בה יותר ב Node.js, אבל היא מתאימה גם לדפדפן. אפשר לבחור להשתמש בה בתחביר BDD (כמעט כמו התחביר של Jasmine, אך טיפה פחות אלגנטי) או xUnit (נקרא משום מה "TDD") - שניהם נתמכים. למוקה מצד שני, יש תחביר יפה לבדיקות אסינכרוניות (ולכן כנראה אוהבים אותה ב Node). עבור Mock objects מצמדים לה את sinon.

Mocha מבצעת גם הרצה של הבדיקות כך שהיא לא זקוקה ל jsTestDriver. פיצ'רים נחמדים הם סימון בדיקות אטיות כמו ב Karma (כדי שתשפרו אותן או תעבירו אותן ל suite של האינטגרציה) וגילוי קוד שכותב משתנים למרחב הגלובלי.

תרשים המתאר בקירוב את תחום הכיסוי של כל ספרייה.
כשעבדנו ב JUnit נהגנו לקבל הכל ביחד, אולם בג'אווהסקריפט עדיין עליכם "לקושש" יכולות בכדי להגיע לתמונה המלאה.

ספריות חדשות בברנג'ה הן Karma, Intern ו Casper.

Intern מנסה לספק פתרון בדיקות-יחידה מקיף, מקצה-לקצה, שאין כדוגמתו עד היום (כלומר: יש להרכיב כיום מספר ספריות שונות על מנת לקבל אותו). דברים כגון: הקמה, כתיבת בדיקות, הרצת בדיקות, CI, Coverage וכו'.
עצתי אליה: שתשקיע באינטגרציה ל IDEs - כרגע זה לא נראה על המפה שלה. היא נשמעת מבטיחה מאוד - אבל היא עדיין הספרייה עם הכי פחות משתמשים (בינתיים).

Karma (לשעבר Testacular (נשמע כמו "אשכים"?), מבית Angular.js מבית גוגל) היא פורט של jsTestDriver (הכתוב ב java) ל Node.js (כלומר היא כתובה בג'אווהסקריפט ומריצה ג'אווהסקריפט).

עבדתי עם Karma מעט ומאוד אהבתי. היא כוללת את כל היכולות של jsTestDriver וקצת יותר, היא נראית יציבה יותר מ jsTestDriver (שהשרת שלה לא חי זמן רב ללא restart), היא עובדת טוב יותר עם AMD/require.js, ונראה שחלק גדול מהקהילה של jsTestDriver עובר אליה. היא יודעת להאזין למערכת הקבצים לשינויים ולהריץ את הבדיקות לבד ברקע - מוד עבודה נהדר ל TDD! יש לה את כל הנתונים להצליח בגדול.

היתרונות של jsTestDriver כרגע: אינטגרציה ל WebStorm ו Eclipse וקהילת משתמשים קיימת.

Casper הוא עוד כוכב עולה: הוא מיועד לכתיבת בדיקות אינטגרציה שהן יותר מבדיקות-יחידה אבל עדיין לא בדיקות UI (כלומר Selenium).
Casper מבוסס על Phantom.js (כלומר headless webkit - דפדפן ללא Shell) ויכול לבדוק את קוד הג'אווהסקריפט עם DOM ו CSS. היתרון על Selenium: הוא מהיר הרבה יותר. החיסרון: זה לא דפדפן אמיתי. התנהגויות ייחודיות לדפדפנים ספציפיים לא ישתקפו בו.

אם אתם רציניים לגבי אוטומציה - זהו כלי שבהחלט כדאי לבדוק!

הערה: עם ההצגה של WebDriver, יכול Selenium להריץ גם את Phantom.js ולהנות מהמהירות של דפדפן ללא Shell / שלא מצייר באמת על המסך. יש פה באמת פתח לתחרות אם כי נראה ש Casper דווקא הולך וצובר מומנטום למרות עובדה זו.

Template Engines

Template Engines הן הספריות שחוסכות מאתנו ללכלך את קוד הג'אווהסקריפט שלנו עם concatenations של מקטעי HTML.

מוד העבודה הוא לרוב כזה:

• כתוב template ל HTML sinppet רצוי והשאר "placeholders" לחלקים הדינמיים.
• אכסון את ה template כ string, כמקטע בלתי-נראה ב HTML או טען אותו ב ajax מהשרת.
• "קמפל" (בעזרת ה Template Engine) "אוטומט" של ה template. תוצאת הקומפילציה היא פונקציה שמקבלת נתונים מתאימים ומייצרת על בסיס ה template מחרוזת HTML מתאימה. הערה: פעולת הקומפילציה היא אטית 
• הפעל את הפונקציה שנוצרה כדי להזריק נתונים ולקבל HTML snippet מעודכן - פעולה זו היא מהירה.

יש ה-מ-ו-ן ספריות של Template Engines: אני מכיר כ 15.
במבט ראשון, קשה מאוד להבין מה ההבדל. אפילו קריאה מהירה של ה tutorials - לא מגלה הבדלים משמעותיים בין הספריות.

אז מה בעצם ההבדלים? מדוע צריך כ"כ הרבה ספריות?

• יש ספריות מהירות יותר ומהירות פחות בהזרקת הנתונים (חלקן יודעות "להזריק ל DOM" רק את מה שהשתנה)
• יש ספריות מהירות יותר בשלב הקומפילציה.
• (יש ספריות שלא מאפשרות קומפילציה - אבל מעט).
• יש ספריות בתחביר ERB / JSP קרי < val %> ויש כאלו בתחביר {{ val }} - ענין של סגנון.
• יש כאלו עם מעט לוגיקה של templating (לולאות, תנאים), יש כאלה עם הרבה לוגיקה (פונקציות, משתנים, ...) ויש כאלו שבתור עקרון לא מאפשרות לוגיקה (כי לוגיקה אמורה להיות ב Model ולא ב View).
• יש ספריות גדולות (כ 2k) או גדולות (כ 30K ויותר).
• חלקן מתאימות יותר לצד הלקוח (דפדפן) וחלקן מתאימות יותר לצד השרת (node).
• נראה אבל שהגרום המשמעותי לכך שיש כ"כ הרבה ספריות הוא שלרובן יש פטרון חשוב, מישהו שמקדם אותן ושומר על קיומן. מיד אחשוף מעט מהפוליטיקה המורכבת הזו.

בהחלט רשימה חלקית

אינני מתכוון לעשות השוואה מקיפה של כל היכולות הנ"ל עבור הספריות השונות - אינני יודע את כל הפרטים. לצערי גם לא מצאתי טבלת השוואה טובה ביניהן.

שתי הספריות הבולטות ביותר הן כנראה mustache.js  ו handlebars.

Mustache.js (שבולטת בתחביר ה {{ x }}). הסוגריים המסולסלים נראים כ"שפם" שסובבו ב90 מעלות - ומכאן שמה. היא פשוטה ובעלת קהילה גדולה. הפטרון שלה הוא פרויקט mustache שיצר מימושים של התחביר לשפות תכנות שונות, javaScript היא רק אחת מהן. Mustache מקפידה לא לאפשר לוגיקה עסקית ב template. המימוש של mustache.js אינו "מקפל" templates ולכן איננה כ"כ יעילה. Handlebars ו Hogan הן ספריות המממשות את תחביר mustache בצורה יעילה.

Handlebars (מקור השם) היא הרחבה של Mustache המספקת יכולות משופרות, בעיקר רינדור הדרגתי ב DOM רק של מה שהשתנה - מה שגורם לה להיות אחרת הספריות המהירות בהזרקת נתונים. היא נכתבה ע"י יהודה כץ, וכך פטרון מרכזי של Handlebars היא ספריית Ember.js (שראינו בחלק א' של הפוסט).

Jade היא לא ספרייה קטנה (כ 40kb) וכל כן כנראה היא פופולרית יותר בצד השרת (קרי node). הפטרון שלה הוא express.js - ספרייה מאוד דומיננטית ב node (סוג של low level Servlet ב node). jade הוא ה default שלה לייצור HTML markup.

Hogan.js היא ספרייה קטנה ומהירה מאוד שטובה ל templates פשוטים. היא תומכת בתחביר של mustache, ללא כל תוספות. הפטרון שלה הוא חברת טוויטר.

dust.js נחשבת ספרייה מבטיחה. הפטרון שלה הוא חברת LinkedIn.

doT.js היא עוד ספרייה פצפונית (פחות מ 3k) שטוענת להיות מאוד מהירה ותומכת בכתיבת לוגיקה. אין לי מושג מי הפטרון שלה... אבל בטח יש מישהו!

jsRender - היא "הדור הבא של jQuery Templates". אני מניח ש jQuery Templates הייתה פופולרית בזכות המותג "jQuery", אבל עובדה שזה לא הספיק לה. היא נסגרה. אינני יודע להשוות את jsRender לאחרות, אבל נדמה לי שהפופולריות שלה בנסיגה. הפטרון: רוחה של jQuery Templates.


איך משווים בין כל הספריות? איך בוחרים?

1. אם אתם משתמשים בספרייה שעובדת עם אחד מהמנועים - נסו להיצמד אליה ולחסוך לעצמיכם בעיות אינטגרציה.
2. נסו את http://garann.github.io/template-chooser/ - אתר שכל ייעודו לנסות לעזור לכם לבחור Template Engine.
3. לא עזר? הייתי מהמר על הגדולות: Hogan - למשימות מיני, Mustache למשימות קטנות או Handlebars למשימות גדולות ומורכבות.

טעינת סקריפטים דינמית, AMD ו CommonJS

פירטתי על ספריות אלו והקשרים בניהן בפוסט require.js - צלילה לעומק.

אני חושב שבפוסט ההוא תמצאו תמונה דיי מפורטת של היחסים בין הספריות:

תרשים מתוך הפוסט.

גרפיקה וויזואליזציה

פירטתי על קטגוריה של ספריות אלו בפוסט ויזואליזציה בצד הדפדפן.

מאז הפוסט נראה ש D3 (קיצור של Data Driven Documents) רק הולכת וצוברת תאוצה!
מזכירים אותה המון, ומשתמשים בה בהמון פרויקטים - משמעותית יותר משאר הספריות בקטגוריה.

תרשים מתוך הפוסט

לינק: סקירה נוספת לספריות ויזואליזציה.

ספריות אחרות

כמה ספריות שלא התאימו לי לשום קטגוריה, אך הן עדיין חשובות למדי:

Modernizr - "הספריה" ל Feature Detection. במקום לעקוב אחרי גרסאות הדפדפנים (כבר אי אפשר [א]) והיכולות שלהם, קרי "IE8 לא תומך ב SVG, אז נבצע fallback ל gif" - אפשר לשאול בעזרת Modernizr: "דפדפן, האם אתה תומך ב SVG?" ולפעול בהתאם. דרך כתיבה זו הרבה יותר אמינה (robust) לאורך זמן.

על feature detection ו שימוש ב Modernizr ניתן לקרוא בעברית בבלוג אינטרנט-ישראל.

Underscore.js - היא ספרייה נוספת מהיוצר של Backbone שמספקת utilities רבים: עבודה עם מערכים ואובייקטים, תכנות פונקציונלי או סתם utilities שעוזרים לכתוב קוד קצר יותר. כמו ש jQuery תופסת את השם "$", Underscore תופסת את השם "_" ומכאן שמה. לדוגמה:

_.sortBy(array, function(n) {...});

פעמים רבות רציתי להשתמש ב underscore. צירפתי אותה למספר פרויקטים - אבל היא לא שרדה שם ללא Backbone (שם היא מתאימה כמו כפפה ליד): יכולות של ECMAScript 5 (כגון foreach על מערך) והסט המצומצם של utilties של jQuery (כמו each, filter, extend) - סיפקו את הסחורה מספיק טוב כדי לייתר את Underscore.

בקיצור: זו ספרייה יפה. סביר שתשמעו עליה ותתקלו בה בפרויקטים או פוסטים שונים על ג'אווהסקריפט, אבל אני אישית עדיין מעדיף לממש פונקציה אחת בעצמי מאשר להוסיף תלות לספרייה. אולי יום אחד היא עוד תצדיק את עצמה באחד הפרוייקטים שאני עובד עליהם.


על Bootstrap ו Foundation ניתן להסתכל בשני אופנים:

1. סט מוכן של של CSS files (ומעט javaScript משלים) לשימוש מהיר באתרי אינטרנט.
2. ספריית UI מבוססת CSS ולא ג'אווהסקריפט - ועל כן רזה ומהירה. 

שתי דרכי ההתבוננות נכונות במידה, אולם אני רוצה לפרגן ולהתמקד בנקודת המבט השנייה.

אי אפשר להתעלם מכך שרוב ה"קוד" בספריות אלו כתוב ב CSS - זה אולי מטריד כמה אנשים, אולם בסופו של יום הן מספקות פונקציונליות מקבילה ל jQuery UI או כל ספריית פקדים אחרת. מלבד הפשטות והביצועים הטובים שנובעים מהשימוש ב CSS, הן מאפשרות Responsive Design מובנה - כך שה"פקדים" או "Layouts" שלהם יתאימו את עצמם לכל גודל של מסך: מסך מחשב, טאבלט או סמארטפון - ויעשו את זה יפה. זה חלק מהיתרון של שימוש ב CSS.
שתי הספריות יכולות לעבוד יפה מאוד עם ספריות שאינן כוללות פקדים כגון MVC או Meteor.

נראה שההתפתחות של CSS3 (שהוא מתקדם בהרבה מ CSS2.1) - הוא שאפשרה זן חדש זה של ספריות.

אופי העבודה עם הספריות גם הוא דיי שונה:

• לכל ספרייה של כ 100-200 CSS classes שעליכם להצמיד ל DOM במקומות הנכונים. יש כללים שיש ללמוד אילו classes יכולים להשתלב עם אחרים. "מאות CSS Classes" נשמע כדבר מאיים, אך ישנה חוקיות פשוטה ו references טובים שיאפשרו לכם להסתדר איתם בקלות.
• הפקדים שנוצרים הם דיי "שמרנים". אלו לא ספריות ל UI "סקסי ויוצא דופן" - אלו ספריות ל UI פשוט, אסתטי, אך לא מתחכם. לא תקבלו את פקד ה Date המשוכלל של jQuery UI, למשל. Bootstrap ו Foundation מתאימות במיוחד ל Multiple Page Applications (בניגוד ל SPA) - אפליקציות בעלות מספר רב של מסכים, שאנו רוצים שיהיו אחידים. אלו לרוב יהיו "אתרי אינטרנט המשרתים back-end" או LOB Applications (כלומר: אפליקציות עסקיות).
• הנתונים עבור הפקדים לא מגיעים מקריאת JavaScript - הם מגיעים מה DOM. יש classes של תיאור נתונים ו classes של "קשירת נתונים לפקד". איך הם מגיעים ל DOM? אולי מצד השרת (RoR, Java, node או ASP.NET), אולי ע"י קוד ג'אווהסקריפט (הנעזר ב template engine?) הדוחף אותם ל DOM. כלומר: מודל זה לא מיטיב מבחינת ביצועים עם אפליקציות שמחליפות נתונים כל הזמן (כמו Dashboards|).

התוצאה היא שאפשר דיי להסתבך ב SPA כשמנסים לעבוד איתן, אבל אפשר להתחיל מהר ולהתקדם מהר כשעובדים על MPA (כקונספט, יכולה להיות MPA עם דף אחד).

האם Bootstrap ו Foundations הן "הדבר הבא"? הדעות חלוקות.
כרגע הן קונספט חדש, מעניין וחם - שכדאי להכיר.


אז מה ההבדלים בין שתי הספריות?

• Bootstrap (מבית טווטיר) משתמשת ב LESS, בעוד Foundation משתמשת ב SASS (כיסיתי את LESS ו SASS בפוסט זה). אם אתם מושקעים כבר באחד הכלים - הרי לכם מוטיבציה להעדיף ספרייה אחת על השנייה.
• ל Bootstrap יש בפירוש קהילה גדולה יותר. הנה אתר עם יותר מ 300 plugins והרחבות ל bootstrap. נ.ב.: הנתונים של JSter נראים מוגזמים לחלוטין, לפיהם נראה כאילו Bootstrap היא הספרייה הפופולרית בכל הפוסט - זה לא המצב.
• Bootstrap תומכת ב IE7-8 (אם אתם פונים למגזר העסקי - זה משמעותי).
• Foundation נחשבת גמישה יותר לשינויי עיצוב.
• יש עוד הרבה הבדלים קטנים בפרטים ובסגנון של כל ספרייה.

סיכום

עברנו על מספר לא מבוטל של ספריות (47!). אני מאמין ש"התמצאות במרחב הספריות" היא חשובה ויכולה בהחלט לסייע, אפילו אם לא תשתמשו ביותר מרבע מהן עד יום מותכם.

• הסיכוי ללמוד כך על קיום ספרייה שאולי תזדקקו לה בקרוב (או אף היום) - שווה את המאמץ.
• גם ללא שימוש בספריה ניתן להיות מושפעים מרעיונות שהיא מציגה.
• לא תצאו טמבלים חסרי ידע בשיחה עם מקצוענים אחרים בתחום.

שיהיה בהצלחה!


---

[א] כשגרסאות דפדפן יוצאות בקצב של 6 שבועות (כרום, פיירפוקס) או פעם בשנה (ספארי, IE) - כבר לא סביר באמת לעקוב בקוד אחר הגרסאות.


קישור רלוונטי:
https://github.com/codylindley/frontend-tools
הרבה ספריות Frontend וכמה השוואות

רשימה של ספריות Polyfill - ספריות שמאפשרות תכונות "חדשות" בדפדפנים "ישנים".

47 ספריות ג'אווהסקריפט שכל מפתח *חייב* להכיר (חלק א')

האמת: לא באמת "חייב" - אבל כדאי. להכיר שהן קיימות ולדעת מה מרחב הכלים הקיים לפיתוח ג'אווהסקריפט.

מתכנת שמגיע לג'אווהסקריפט מעולם ה NET. או JEE עשוי להרגיש קצת אבוד: בשתי פלטפורמות אלו (בעיקר NET.) המתכנת קיבל Stack שלם של טכנולוגיות קצה-לקצה שמתאימות לפתרון מגוון רחב מאוד של בעיות.

כשיש דילמה נוסח: "כיצד כותבים אפליקציות מסוג T ?" - פשוט הולכים לתיעוד של מייקרוסופט או סאן עורקל ולומדים מהי "הטכנולוגיה המומלצת" לצורך זה: ASP.NET? Entity Framework אולי JAAS או javaFaces? הכל (לכאורה) שם.

תמיד היה ניתן לחפש "מחוץ לקופסה" ולמצוא הרבה ספריות קוד-פתוח מעניינות - אך הספריות שהגיעו בחבילה היו "מספיק טובות".

בעולם הג'אווהסקריפט אין שום חבילה: כל מתכנת לעצמו.
ג'אווהסקריפט עצמה היא שפה עם כמה כשלים בתכנון (נתתי דוגמאות לכמה בעיות אפשריות בחלק השני של הפוסט מבוא מואץ לג'אווהסקריפט), אין לה IDE מוסכם וקרוב לוודאי שתזדקקו לכמה ספריות עבור פיתוח כל אפליקציה שהיא לא מאוד קטנה.

מאיפה מוצאים את הספריות הללו? תחפשו!

כנראה שתגיעו מהר מאוד תוסיפו לארסנל שלכם את jQuery כמה פקדים ויזואליים וכלי Shim (אם אתם תומכים בדפדפנים ישנים).

מעבר לבסיס הזה יש עוד הרבה ספריות חשובות שכדאי להכיר.
אני לא מדבר על הספריות ל"כיבוי שרפות" נוסח "אני זקוק לפקד של תאריך" או "אנימציה של שעון מסתובב" - את אלו תמצאו בגוגל ברגע שיעלה הצורך. אני מדבר על ספריות שהן יותר לטווח הארוך - על מנת לכתוב ג'אווהסקריפט בצורה מסודרת ונכונה יותר. ספריות חשובות אך לא דחופות.

הכירו את JSter

הטריגר לפוסט הוא אתר נחמד שנתקלתי בו בשם JSter המרכז רשימה של ספריות ג'אווהסקריפט.
האם אין המון אתרים כאלה? - יש, אבל בג'סטר היו 2 דברים שקסמו לי:

• הוא מנסה למיין את הספריות (בתוך הקטגוריות) ע"פ הפופולריות שלהן  - ולהציג קודם את הספריות החשובות ביותר.
• הוא מוסיף לכל ספרייה את הלוגו שלה - תוספת קטנה, אבל חשובה, לטעמי. הכרת הסמלים עוזרת להתמצא ביתר קלות ולזהות מהר יותר ספריות שאתם "נתקלים בהן פעם נוספת". שמות הספריות רבות בג'ווהסקריפט דומה ומזכיר אחד את השני. למשל: EmbedJs, Ember.js ו emojify.js או sprite.js, spine.js, spry ו spin.js. כאלה. לכו תבדילו.

אם JSter קיים - מדוע צריך את הפוסט הזה?

• לכלי אוטומטי יש הטיות וטעויות. למשל ג'סטר קבע ש SenchaTouch היא ספריית ה Mobile במקום ה 16 (מתוך 19), ממש לאחר ספרייה כלשהי בשם JindoMobile (??). זו שטות גמורה ודיי ברור ש Sencha היא השנייה הפופולארית אחרי jQueryMobile, אם לא הראשונה. מקור הטעות נובע כנראה מכך שעל ספריות שלא מנוהלות ב Github לג'סטר אין נתונים והוא מדרג אותן אחרונות / ע"פ הצבעות באתר בלבד.
• רציתי להוסיף כמה הערות משלי. ישנן ספריות פופולאריות אך בירידה, ישנן ספריות חדשות אך מאוד מעניינות ויש כמה מילים שאפשר לכתוב על הספרייה שיוצר הספרייה לא כתב עליה.

כמה הערות נוספות:

• כפי שציינתי, ניסיתי להתמקד בספריות "טווח ארוך" ולא כאלו שפותרות בעיה מיידית.
• ניסיתי לקבץ את הספריות קצת אחרת מג'סטר בצורה שנראתה לי יותר הגיונית.
• עדיין השתמשתי בצילומי מסך מג'סטר הכוללים נתונים שימוש מ github. ג'סטר יתעדכן עם הזמן, והפוסט הזה - לא.
• יש כאן עניין של דעה אישית - שאחרים עלולים לא להסכים איתה. אני כבר מצפה לכמה תגובות בנוסח: "אבל איך לא ציינת את <שם ספרייה> ?"
• גם ל"כלי אנושי" יש הטיות וטעויות. ייתכן ויש ספריות שאני חושב שהן "לא פעילות" או "פאסה" - ואני פשוט לא יודע.
• אני מציג בכל קטוגריה מספר ספריות שהן חלופות אחת לשנייה. אינני מנסה להמליץ ללמוד את כולן, חס ושלום. בעיקר נראה לי חשוב להכיר את האופציות השונות ותחומים בהן כל אופציה חזקה.

יאללה לדרך!

ספריות בסיס

jQuery היא ספריית "חובה" שבשימוש ע"י כמעט-כל מפתח ווב שאני מכיר. Zepto היא ספרייה המציגה API תואם ל jQuery - אבל עם כמה הבדלים:

• Zepto, בהגדרה, תומכת רק בדפדפנים מודרניים. היא לא תומכת ב IE (אם כי תמיכה ב IE גרסה +10 נשקלת).
• היא לא כוללת את כל הפונקציונליות, אלא קצת פחות. מה שקיים - תואם ל jQuery.
• גודל הספרייה היה כשישית מ jQuery כשהספרייה הוצגה, כיום הוא כשליש.

מדוע להשתמש בספרייה שעושה את מה ש jQuery עושה, תומכת בפחות דפדפנים ובפחות פונקציות? בגלל הגודל. 

קהל היעד של Zepto היה בעיקר אפליקציות / אתרים למובייל, היכן שגודל ה javaScript הוא משמעותי לביצועי האפליקציה.

דיי מהר הפכה Zeprto לאופציה פופולרית בעולם המובייל. "שליטה בעולם המובייל?!" - jQuery נלחצה, נבהלה, והגיבה בהתאם: התפצלה לגרסת "Legacy Support" (גרסאות 1.9) וגרסה רגילה (גרסאות +2) והוסיפה אופציה לוותר על פיצ'רים כדי להפחית את נפח ההורדה ולצמצם פערים מול Zepto (עדיין יש פער - אבל מפתחים רבים יוותרו עליו בכדי לזכות ב jQuery שהם מכירים). נחייה ונראה כיצד תחרות זו תמשיך ותתפתח.

Prototype ו MooTools היו שתי מתחרות של jQuery שלא עמדו בתחרות. אני לא מכיר אף אחד שמשתמש בהן כיום - אבל יש עדיין המון קוד כתוב שעובד איתן, בעיקר עם Prototype.

עוד על jQuery וחברותיה כתבתי בפוסט מבוא מואץ ל jQuery עבור מפתחי #C ו Java מנוסים.

לינק: השאווה בין הספריות (ע"פ Minified)

Frameworks בסיס

בניגוד ל jQuery, שהיא ספרייה (כלומר: הקוד שלנו קורא לה כשאנו מחליטים), ישנם גם Frameworks (כלומר: הם קוראים לקוד שלנו כשהם מחליטים). מטבעם Frameworks הם רחבים יותר מספריה והתלות בהם גדולה יותר: הם מכתיבים לנו איך לכתוב את הקוד אבל יכולים, מצד שני, לאפשר לנו להגיע לאפליקציה הרצויה בפחות קוד.

עוד הבדל מהותי הוא שבפיתוח עם jQuery המפתח עדיין עובד עם ה abstractions של הדפדפן, קרי Style Sheets, DOM וכו' - jQuery מספקת API נוחים יותר לעבודה עם מודל זה. עקרון זה נכון גם, פחות או יותר, עבור Polymer.
Enyo, YUI ו Dojo מספקים abstraction שהוא הרבה יותר Object Oriented ומבוסס javaScript - תמונת עולם שמשקפת פחות טוב את מה שקורה בדפדפן - ולכן כנראה קשה יותר לסגל אותה לחידושים בדפדפן.

הבדל מהותי אחרון הוא נושא ההיקף: אפשר לומר של jQuery ו YUI (או Dojo) יש חפיפה, אולם בעוד של 80% מהיכולות של jQuery יש תחליפים ב YUI/Dojo - אולי ל 30% מהיכולות של YUI/Dojo יש תחליפים ב jQuery. רשימת היכולות שיש ל YUI ואין ל jQuery כוללת: פקדי UI (מה שמכוסה חלקית ע"י jQuery UI), הרחבות לשפת ג'אווהסקריפט שמספקות מחלקות (בניגוד לאובייקטים, מה שנקרא Class System), ניהול state על ה URL, יכולות input validation, ועוד.

Dojo ו YUI הן דיי מקבילות אחת לשנייה בסט היכולות (שכולל הרבה מאוד), אם כי פילוסופיות המימוש שונות. נראה שמעמדן הולך ונשחק עם השנים לטובת jQuery עם השלמות. כלומר: במקום לבחור ב Framework אחד שעושה את רוב העבודה - מעדיפים להרכיב סט מותאם-אישית של ספריות קטנות יותר.
שתיהן ספריות שהשפיעו רבות על הרבה עולם הג'אווהסקריפט ורבות מהספריות החדשות שאנו רואים כיום הושפעו לקחו רעיונות משתי ספריות אלה. על כן, שמור להן מקום של כבוד בפנתאון של עולם הג'אווהסקריפט - לנצח (קרי כ-5 עד 10 שנים).

Polymer היא המאפה החם החדש מהתנור של גוגל שאמור לאפשר לנו להרחיב את שפת ה HTML לתגיות משלנו תוך שימוש בתקנים עתידיים כגון HTML Custom Elements, שימוש ב HTML Imports  - בכדי לשתף תגיות אלו ו Shadow DOM על מנת לקבל הפרדה בין קוד התגיות לשאר התוכנה ולמנוע התנגשויות. יש לה גם ספריית UI עם אלמנטים מוכנים לשימוש חוזר. Polymer משתמשת בסדרה של polyfills = מימושים בג'אווהסקריפט שמדמים תקן עתידי עוד לפני שהדפדפנים תומכים בו. ברגע שדפדפנים יחלו לתמוך בתקנים אלו (אם וכאשר) - סביר שהביצועים יהיו טובים יותר ושבעיות מסוימות תפתרנה.

Polymer כנראה תשתלב יפה עם Angular.js - ספרייה אחרת מבית גוגל (בהמשך הפוסט).
כתבה רלוונטית: Google Believes Web Components are the future of Web Development.

Enyo פותחה במקור עבור מערכת ההפעלה WebOS - אבל נתרמה מאז לקהילה. עקרונות רבים דומים בה ל YUI או Dojo - כך שלא קל לומר מייד במה היא מחדשת. Enyo החלה במקור כספרייה למובייל (כ"ספריית הבית" של WebOS) אבל היא מתאימה לחלוטין גם ל Desktop. נקודת חוזק בה היא היכולת לפתח אפליקציה שתרוץ גם על desktop, גם על mobile וגם על יצירי כלאיים (Phablet, מחשב נייד עם touch וכו'). ל Enyo יש גם חבילת התאמה ל PhoneGap/Cordova לפיתוח Hybrid Web Apps (פוסט רלוונטי).


עדכון: עוד Framework נפוץ למדי הוא ExtJS. בשנת 2010 ExtJs חברו לספריות jQtouch (בהמשך) ו Rafael (בפוסט ההמשך) לחברה שנראה Sencha.

ExtJS היא ספרייה עשירה ומלאה בנוסח YUI ו Dojo, אם כי ברמת מודל ההפשטה שלה היא התרחקה צעד נוסף מה DOM/HTML/CSS והיא קרובה יותר למודלים של פיתוח אפליקציות Desktop כגון Spring או AWT. המומחיות של ספרייה זו היא אפליקציות עסקיות ויש לה פקדים עשירים מאוד ליצירת טבלאות וגרפים. ל ExtJS יש כנראה את סט הפקדים העשיר ביותר מבין ספריות הג'אווהסקריפט. התוצרים של ExtJS "כבדים" יותר מ YUI ו Dojo מבחינת כמות ומורכבות ה javaScript שנוצר - ולכן מתאימים יותר לאפליקציות שרצות ב LAN (בניגוד ל YUI ו Dojo שכוונו לאפליקציות אינטרנט). בגרסה האחרונה שלה (4.0) ExtJS עברה הרחבות משמעותיות הוסיפה גם תשתית MVC.

קישור: השוואה בין יכולות הספריות שהזכרנו (מלבד Polymer שעדיין לא נכנסה לטבלה)

ספריות למובייל

מובייל הוא היום הנושא החם, והוא רק הולך וצומח במהירות. סביר שהשפעתן וחשיבותן של ספריות אלו רק ילך ויגבר עם הזמן:

jQuery Mobile (בקיצור JQM) היא לא הספרייה הכי ותיקה - אבל היא מתהדרת במותג "jQuery" שכנראה מאוד עוזר. היא גם דיי טובה. היא ו Sencha Touch מתמודדות זה זמן רב על הבכורה.

JQM מתבססת על jQuery והיא פחות או יותר המקבילה למובייל של jQuery UI . היא מספקת מנגנון לחלוקת אפליקציית המובייל לדפים ואת ניהול המעברים בין הדפים - ועושה זו בצורה דיי יעילה.
בנוסף היא עוזרת לטפל ב touch (תכונה חשובה מאוד במובייל) ויש לה סט גדול של פקדים המותאמים למובייל. היא כוללת Theme Roller שמסייע לשנות את צבעי האפליקציה בקלות (אם כי הוא קצת מוגבל) ואפשר למצוא לה עורכי WYSIWYG - לתחילת עבודה מהירה.

הבדל גדול בין JQM ל Sencha הוא ש JQM היא חינמית בעוד Sencha תגבה כסף מארגונים (יש כמה הקלות עבור סטארטאפים ופרויקטי קוד פתוח). Sencha Touch, כמו YUI או Dojo מספקת תמונת עולם (הפשטה) שאיננה מבוססת על HTML, DOM ו CSS - יש שאוהבים זאת ויש כאלו שלא (אני מאלו שלא).

בניגוד ל JQM ו SenchaTouch בחרו בפקדים וחווית UI "ניטרלית" למערכת ההפעלה, KendoUI (יש לבטא: "Can Do UI") מייצר UI שנראה כמו מערכת ההפעלה שהיא רצה עליו: iOS, Android וכו'. אפשר לטעות במבט ראשון באפליקציה ולחשוב שהיא Native Application של מערכת ההפעלה, אולם "גליצי'ם" קטנים פה ושם - יסגירו אותה לאורך הזמן.
אני רואה אותה מוזכרת הרבה במאמרים ובפוסטים - אם כי אני לא מכיר אף אחד שבאמת עובד איתה.

jQTouch (שהשתנה לאחרונה את שמה ל jQT - נראה שג'סטר פספס את זה איכשהו) היא ספרייה דיי ותיקה (מאז 2009?) שלא כ"כ המריאה עד אשר התאחדה עם ExtJs לחברת Sencha. היא:

• חינמית (כרגע)
• תלויה ב jQuery - וחולקת איתה את פילוסופיית השמירה על ה abstraction של הדפדפן.
• מיועדת כרגע רק ל webKit (צעד טקטי, לפי דעתי), בעוד JQM מיועדת לכמעט כל מכשיר מובייל ששמעתם עליו.
• כמו KendoUI - מספקת UI שמחקה את מערכת ההפעלה עליה היא רצה.

אני מבין את Sencha שרוצה Plan B במידה ויתגלה שהאסטרטגיה של Sencha Touch נכשלת. האם הייתי מהמר באפליקציות שלי על ספרייה שכזו?...

ספריות Client Side MVC

ספריות אלו הפכו כמעט לחלק בלתי-נפרד מפיתוח של כל מערכת בגודל בינוני ומעלה בג'אווהסקריפט (צד-לקוח). במיוחד ב Single Page Applications (בקיצור: SPA).

כתבתי על הקונספט וקצת על הספריות בפוסט הצצה מהירה על Backbone.js

עלי לציין שבעת כתיבת הפוסט ההוא הייתי תחת הרושם ש Backbone, Ember ו Knockout הן שלושת הגדולות ויש עוד "כמה בינוניות" בניהן Angular.js. מאז, למדתי מכמה מקורות ש Angular היא דווקא מאוד פופולרית, כנראה שנייה לאחר Backbone ובעלת אופק חיובי. התחלתי להכיר אותה ולהבין גם מדוע.

Backbone היא עדיין הספריה הפופולרית ביותר - אם כי במגמת ירידה קלה. מתכנתים רוצים יותר ממה שהיא מספקת. אופציה מעניינת אחת הוא plugin פופולרי ל Backbone בשם MarionetteJS שחוסך הרבה "הקלדות חוזרות" שקיימות ה Backbone.
עדיין נראה לי שתוך שנה-שנתיים האחרות יתפסו את הבכורה ו Backbone תהפוך קצת יותר לספריית נישה לאלו שאוהבים הרבה שליטה על הקוד שלהם.

עדיין - זו הספרייה הטובה ביותר להתחיל ללמוד ממנה מהו Client-Side MVC. הייתי עדיין פותח בה בכדי ללמוד את העולם הזה, לפני שהייתי מבצע בחירה אחרת ומשקיע את הזמן הרב הנדרש בלימוד Ember, Angular או Knockout.

ספריות צד-שרת

Node.js היא ממש מהפיכה: זוהי פלטפורמה לכתיבת קוד צד-שרת (או מקומי על מערכת ההפעלה) המבוססת על ג'אווהסקריפט ו V8 (מנוע הג'אווהסקריפט המצוין של כרום, מבית גוגל). יש לה המון ספריות, קהילה גדולה ועתיד מזהיר.
Node מספקת לקוד הג'אווהסקריפט שאפליקציות שרת צריכות ואין להן באופן טבעי בשפה:

• גישה לקבצים
• פעולות Networking
• ריבוי threads (לפחות נרצה אחד לכל Core של מעבד)
• הפשטה וכלים לביצוע משימות נפוצות של פיתוח צד-שרת, כגון Express שהיא המקבילה (ה low level) של Servlets על Node.

האם היא תחליף את ג'אווה כפלטפורמה - עדיין מוקדם לומר.


Meteor היא מעין יציר כלאיים: מטרתה לאפשר פיתוח מהיר מאוד של אפליקציות. "לאיפה הולך זמן רב?" החבר'ה של Meteor שאלו - "אהה, כן. לאינטגרציה בין שרת ולקוח". Meteor רצה מצד אחד על Node לכתיבת השרת ומצד שני בצד הלקוח על הדפדפן ועושה את האינטגרציה - קלה מתמיד. היא דיי חדשה - אך יש מסביבה לא מעט באזז.

כותבי אפליקציות עסקיות: זוהי ספרייה שמכוונת להיות Enterprise class ולא עוד "צעצוע".

בחלק הבא

בפוסט ההמשך נראה עוד ספריות חשובות: בדיקות, Template Engines, ויזואליזציה, ניהול תלויות ועוד - וכך נשלים את המספר ל 47. זאת התכנית, לפחות.


שיהיה בהצלחה!

שאלות על Object Oriented Desgin

לפני כשבוע נתקלתי בוויכוח הבא:

במערכת כלשהי, באזור לו נקרא "Sub-Project 3", מחלקה A (בג'אווה) קראה למתודה במחלקה B, אשר דרשה כפרמטר איזה ערך. הערך יכול להיות אחד מ 3 ערכים קבועים - ועל כן המפתחים יצרו enum (נקרא לו ENUM_X). עד כאן - יפה וטוב.

מפתח אחר גילה שבדיוק אותו enum (נקרא לו 'ENUM_X) מוגדר במקום אחר בפרויקט, ודרש שמחלקות A ו B ישתמשו ב enum המקורי - כך שלא יתוחזק "קוד כפול".

המפתח אשר כתב את הקוד במקור טען: "חבל לייצר reference לעוד תת פרויקט ב Build בשביל כזה דבר קטן. שיהיו שני enums זהים - לא יקרה שום דבר."

- "אבל אם תשנה אחד ותשכח את השני?! - מה אז?"

הוויכוח התלהט והגיע לראש הקבוצה (!).

מה דעתכם? במי אתם הייתם מצדדים?

כיצד לסיים את הוויכוח?

לפני שאספר לכם מה הייתה הצעתי (שנדחתה פה-אחד ע"י 2 הצדדים, כדרך אגב) ארחיב את הדילמה:

מי שקצת בקיא ב"תיאוריה" של הנדסת תוכנה או Object Oriented Design (בקיצור OOD) - יכול לטעון:
"שכפול קוד הוא אם כל רוע". "יש עיקרון חשוב שאומר שאין לשכפל קוד: כל שינוי קונספטואלי צריך להתרגם בדיוק לנקודה אחת בקוד בה עושים שינוי". "עקרון זה נקרא Don't Repeat Yourself Principle (בקיצור DRY) - וזהו עיקרון ידוע."
קל להתחבר לטיעון הזה: אותו מכירים אותו, כנראה, מקורס התכנות הראשון שלנו.

האם זהו הטיעון המנצח שיפתור את הדיון?



הממ... לא בטוח.
הנה טיעון מלומד אחר:

"אסור למודול להיות תלוי בחלקי-ממשק שאין לו בהם שימוש". במקרה שלנו יצרנו תלות לא רצויה בכל "Sub-Project 7" - כלומר בהרבה מחלקות וממשקים שאין לנו בהם שימוש. הממ... נשמע חמור!
עיקרון זה נקרא The Interface Segregation Principle.


האם ייתכן שעקרונות ה OOD סותרים זה את זה?

כמה שאלות

• האם יכול אדם, המכיר את 2 העקרונות והוא בעל כושר שכנוע, להחליט באופן רגשי במי הוא מצדד וכל פעם לשלוף את "הטיעון התאורטי המתאים" בכדי להנחית "טיעון מנצח"? האם הוא יכול לעשות זאת מבלי להיות מודע לכך ולהאמין שהוא "רק פועל ע''פ התאוריה"?
• בהינתן שחוקי ה OOD סותרים לעתים אחד-את-משנהו, האם ישנם חוקים "חזקים יותר" שיש להעדיף?
• נניח ונוותר על אחד החוקים או שניהם - איזה "נזק" יתרחש? מה ההשלכות של "לא לציית לחוקים"? האם המאמץ הנוסף שבציות לחוקי ה OOD - משתלם?
• האם OOD היא מתודולוגיה מוצלחת? האם, לאחר כל השינויים בשיטות העבודה שחלו בעשור האחרון - היא עדיין יעילה או רלוונטית?

עסקתי הרבה בחיי ב Object Oriented Design: למדתי, למדתי עוד, ניסיתי, יישמתי, שאפתי ליישום "מושלם", הנחיתי אחרים במתודולוגיה וכו'.

עדיין, ברגע זה, כשאני עומד ושואל את עצמי את השאלות הנ"ל - אין לי תשובה ברורה.

במשך שנים, פעלתי ע"פ כללי הנדסת-תוכנה שלמדתי. פעלתי? - נלחמתי בחירוף נפש, אפשר לומר.

ניסיתי להעמיק כמה שיותר ולעשות את המירב.

כיום אני יודע לומר שנצמדתי במידה רבה, לזרם בתוכנה שנקרא "Defensive Programming". זרם ששפת ג'אווה ו JEE היו אולי רגע השיא שלו. הוא מתבטא ברעיונות כגון:

• "על המתכנת צריך להגן על התוכנה בפני המפתחים - כולל הוא עצמו".
• עשה כל מה שתוכל כדי להפחית סיכונים לבאגים. 

גישה זו יצרה הרבה משמעת (discipline), אך גם הובילה להמלצות כגון כתיבת מחלקה singleton בג'אווה בתוך enum על מנת להבטיח singleton "שפשוט אי אפשר לקלקל" [א].

מאז, נחשפתי לזרמים אחרים, אולי כמעט הפוכים - שגם הם יכולים לעבוד יפה. הבנתי (פעם נוספת) שאין אמת אחת.

עקרונות ה OOD - למבחן!

עתה אני ניצב מול עקרונות הOOD המוכרים, ואני רוצה להעמידם במבחן הזמן והרלוונטיות.

בניתי רשימה של העקרונות שאני זוכר / מודע אליהם וקיבצתי אותם, באופן גס, ל 3 קבוצות:

חלוקה הקוד למחלקות או מודולים

• (The Single Responsibility Principle (SRP
• (Don't Repeat Yourself Principle (DRY
• Encapsulation
• High-Cohesion / Low-coupling Principle
• The Common Closure / Reuse Principle

הגדרת הפשטות (abstactions) / אינטראקציה בין מחלקות

• The Open-Closed Principle
• The Liskov Substitution Principle
• The Release-Reuse Equivalency Principle
• The Stable Abstraction Principle

ניהול תלויות (מחלקות עד מודולים במערכות)

• The Interface Segregation Principle + גרסת הקוד שלו
• (Single Layer Of Abstraction Principle (SLAP
• The Dependency Inversion Principle
• The Acyclic Dependencies Principle
• The Stable Dependencies Principle

עדכון: עקרונות אחרים של תכנון מערכת:

• Principle of Least Surprise (לא ממש OOD, בעצם עיקרון בתכנון של יוניקס)
• Fail Fast
• Units of Work
• Separation of Concerns
• Law of Demeter / Principle of Least Knowledgable

עדכון 2: הנה איזו רשימה דומה של בחור אחר.

באופן גס ניתן לומר שחלוקת הקוד למודולים, הגדרת הפשטות וניהול תלויות היא רוב העבודה ב"הגדרת ארכיטקטורת תוכנה".

נראה לי שאבחר כמה מהעקרונות הנ"ל - ואתחיל לנתח אותם יותר לעומק.
הערות ומחשבות יתקבלו בשמחה.


ליאור


נ.ב: האא כן - איזה פתרון אני הצעתי לדילמה שהצגתי בתחילת הפוסט? אני הצעתי פשוט להשתמש במחרוזת (string) במקום enum וכך להימנע בכלל מתלויות. מה הייתרון של ENUM על מחרוזת פשוטה? Type Safety? ובכן... ה speller ב IDE ימצא את רוב שגיאות הכתיב. בדיקות-היחידה אמורות לתפוס את השאר...


----

[א] בספר Effective Java 2nd Edition, פריט מס' 3, ע"מ 18. אפשר להתייחס לכל סדרת ספרי ה ... Effective - כספרים של זרם ה "Defensive Programming".

כנס JS-il 2013

היי,

עוד יומיים אני מציג בכנס JS-IL 2013:

המצגת מבוססת ברובה על חלקים מסדרת הפוסטים "אבני היסוד של האינטרנט" עם כמה תוספות קטנות.

חוץ מהמצגת שלי יש עוד נושאים רבים מעניינים (AngularJS, jQuery Mobile, AMD/require ועוד ועוד).

לינק לכנס (נראה לי שעדיין אפשר להירשם): http://www.js-il.com/

הנה קישור למצגת שאציג:
https://docs.google.com/file/d/0B2nWc6QH9jI3Q3RhM2dLbUZRcFU/view



ליאור

אבני הבניין של האינטרנט: סביבת-הריצה של ג'אווהסקריפט

שפת ג׳אווהסקריפט תוכננה כשפה פשוטה למדי, שפה מפורשת המורצת ע״י מפרשן (interpreter) [מה ההבדל בין מפרשן למהדר]. לא עוד.

המנועים המודרניים של ג׳אווהסקריפט מבצעים קומפילציית JIT לקוד מכונה יעיל למדי - ועל כן הם מתהדרים בשם "מנועים". הביצועים, השתפרו בסדר גודל בכמה השנים האחרונות. הגרסה הבאה של ג׳אווהסקריפט (שם קוד Harmony) כוללת אלמנטים רבים חדשים בשפה שיעזרו לתמוך במערכות קוד גדולות (מחלקות, מודולים, ועוד).

התקדמות מנועי הג'אווהסקריפט בשנים האחרונות. מקור (2011).

בכל זאת, העקרונות הבסיסיים של סביבת הריצה של ג'אווהסקריפט בתוך הדפדפן לא השתנו הרבה - עליהם נדבר בפוסט זה.

פוסט זה שייך לסדרה אבני הבניין של האינטרנט.

מפת התמצאות

הנה מנועי הג'אווהסקריפט של כמה מהדפדפנים הנפוצים:

עץ המשפחה של מנועי הג'אווהסקריפט. מקור.

JIT Compilation (קימפול קוד לג'אווהסקריפט לקוד מכונה לפני ההרצה) היא כבר תכונה סטנדרטית של מנועי הג'אווהסקריפט. Crankshaft (בעברית: גל ארכובה) ו TraceMonkey עד OdinMonkey הם בעצם JIT compilers (בהפשטה) של מנועי הג'אווהסקריפט V8 ו SpiderMonkey בהתאמה. הקומפיילר הוא רק חלק מסוים מהעבודה שמנוע הג'אווהסקריפט מבצע.

כל המנועים המודרניים (כרום +13, פיירפוקס +4, ספארי +5.1, אינטרנט אקספלורר +9) תומכים* ב ECMAScript 5.1 - שהיא הגרסה האחרונה של שפת ג'אווהסקריפט. בעת פוסט זה התמיכה ב ECMAScript 6 (הגרסה הבאה) היא חלקית למדי.

* חריגות קלות: IE9 שלא תומך ב "use strict" ו Safari שעדיין לא תומך ב prototype.bind

טעינת הסקריפטים וסדר ההרצה

הרצת קוד ג'אווהסקריפט כוללת 3 שלבים מרכזיים: פענוח (parsing), אופטימיזציה ורישום הפונקציות (function resolution) והרצת הקוד (execution).

שלב 1: שלב הפענוח

בשלב זה מפרשים את "עץ התוכנית" של קוד הג'אווהסקריפט, מבצעים תיקונים קלים (הוספת נקודה פסיק בסוף משפט, דבר שעלול לעתים להסתיים בקוד שגוי) והמרה לשפת ביניים יעילה יותר (JIT compilation).

אם המפענח נתקל בשגיאה בקוד (למשל: פונקציה שלא נסגרה) הוא מדלג על קטע הקוד וממשיך לבלוק הבא. מדיניות סלחנית זו נקבעה עוד בימים בהם עוד היה מקובל לכתוב "בלוקים" של ג'אווהסקריפט בתוך ה HTML, כך שדילוג על בלוק יחיד היה יכול לאפשר הרצת דף בצורה נסבלת. תקלה בקובץ ג'אווהסקריפט תגרום לדילוג על כל הקובץ - מה שקרוב לוודאי וישבית את כל התוכנית.

שלב 2: שלב האופטימיזציה ורישום הפונקציות

בשלב זה עוברים על קוד הג'אווהסקריפט (בצורת "bytecode") ומבצעים בו שיפורים:

• inline של פונקציות קצרות לתוך הקוד שקורא להן
• hoisting - העברת ההגדרה של משתנים ופונקציות לתחילת ה scope בהן הן הוגדרו. מנגנון זה, כך שמעתי, החל כאופטימיזציה ללולאות for אך הפך לחלק מהשפה, וחלק שגם יכול לגרום לבעיות (הסבר מיד).
• inline caching - הוספת שכבה של caching מעל אובייקטי ג'אווהסקריפט, אחת מהאופטימיזציות היעילות בשנים האחרונות. מקור1 מקור2.
• inline של קבועים (משתנים שבכל התוכנית אין להם השמה).
• ביטול קוד שאי אפשר להגיע אליו ("dead-code elimination").

הנה דוגמה המסבירה את מנגנון ה hoisting. אפשר למצוא עליו הסבר נוסף בפוסט מבוא מואץ לג'אווהסקריפט (חפשו: hoisting).

קוד שנראה כך:

בעצם מתורגם, לאחר ה hoisting, לכך:

שלב 3: שלב ההרצה

הרצת הקוד, כפי שהיינו מצפים שיקרה.

ג'אווהסקריפט והדפדפן

לכל טאב או חלון בדפדפן מוגדרת סביבת ג'אווהסקריפט עצמאית משלה. בסביבה זו יש אובייקט בשם window המהווה את ה context הגלובלי. אם אגדיר var x גלובלי בדף אחד הוא יהיה מופע שונה מ var x גלובלי בדף אחר (בהגדרת "var x", בעצם הגדרתי member חדש בשם x על האובייקט window). באופן דומה, פקודות שניתן לייחס בטעות לשפת JavaScript כגון setTimeout או alert הן בעצם פקודות על האובייקט window (הערך ב mdn), כלומר window.setTimeout או window.alert.

את האובייקטים שמספקת סביבת הדפדפן נוטים לחלק לשני אזורים:


BOM - אובייקטים הקשורים ל Shell של הדפדפן.
DOM - אובייקטים הקשורים לדף ה HTML המרונדר.

ה DOM הוא מורכב למדי ומעבר ל scope של פוסט זה (הנה לינק לספר טוב אונליין).
להלן סקירה מהירה של האלמנטים המרכזיים ב BOM:

• window - חלון[א] או טאב של הדפדפן. מלבד תפקידו כ context הגלובלי ואובייקט האב, יש על אובייקט ה window מתודות למדידת גודל חלון הדפדפן, מצב ה Scroll ומספר אירועים שקשורים לשינוי גודל החלון או ה scrolling.
• location - מתאר את ה URL הנוכחי של החלון. ניתן לקרוא אלמנטים, לשנות או להאזין לשינויים. שם מדויק יותר היה פשוט "url".
• history - היסטריית שינויי ה location בדפדפן. ניתן להפעיל פקודות back, forward לדחוף או להסיר אלמנטים מההיסטוריה.
• navigator - פרטים על הדפדפן: user agent string, תמיכה בג'אווה או ב cookies, סוג וגרסת הדפדפן וכו'. קרוב לוודאי שמקור השם הוא בדפדפן Netscape) Navigator) ומאז הוא איתנו. שם מדויק יותר היה פשוט "browserInfo".
• screen - פרטים על התצוגה המסופקת לדפדפן: רזולוציה, עומק צבע וכו'.
• frames - רשימת ה frames או ה iframes שבתוך החלון.

תגית <iframe>, משלבת בתוך המסמך מעין "מופע חדש של דפדפן" עם אובייקט windows משלו, document משלו, היסטוריה משלו ועוד (הערך ב mdn). השימוש העיקרי של ה iframe הוא להציג בצורה מבודדת, בתוך חלון, תוכן שתוכנן לרוץ בדף עצמאי (לא מתנהג בצורה "חברותית") או שמגיע מ domain אחר. מבחינות מסוימות iframe היא גישה מיושנת ומפתחי ווב רבים רואים אותה כ deprecated, מצד שני ליכולותיה עדיין אין תחליף - ולכן עדיין משתמשים בה.

הערה: השם iframe הוא קיצור של internal frame. ישנה גם תגית בשם frmae שהיא כמעט זהה, אך מחויבת להיות בתוך תגית frameset. כל מה שאומר על iframe נכון בעיקרון גם ל frame.

כל iframe הוא בעצם context חדש בדפדפן, כלומר אובייקט window, מרחב גלובלי חדש, DOMTree חדש וכו'. הוא כמעט כמו "חלון חדש בתוך חלון קיים" בדפדפן, מלבד 2 הבדלים:

• ניתן לגשת מ iframe אל משתנים / פונקציות ב top frame (כלומר ה context המקורי של הדף). כל זאת תחת מגבלות ה Single Origin Policy - נושא אליו נצלול בפוסט אחר בסדרה.
• עבור חלון חדש יהיה thread חדש בדפדפן, בעוד iframes באותו חלון משתפים את אותו ה thread. הצורך בשיתוף thread נובע מהדרך בה מתרחשת מקביליות בדפדפן - נושא שנדון בו מיד.

מודל המקביליות בדפדפן: Thread יחיד

לכל חלון פיסי בדפדפן יש thread יחיד. גישה זו היא שונה למדי ממודל ה threads של Java או NET.
היתרונות של גישה זו הם:

1. יעילות גבוהה מאוד בקוד עם הרבה פעולות IO. כדאי להזכיר: Threads הוא מודל שעיקרו להקל על המפתח, ואינו הדרך היעילה להגיע לביצועים גבוהים [זהירות, פוסט].
2. פשטות הנובעת מכך שאין צורך לדאוג לסנכרון. Deadlock או Racing Condition הם פשוט לא אפשריים כאשר ישנו thread בודד.
3. מודל שהתאים מאוד ל"דפי אינטרנט דינמיים" - כלומר אתרים עם אינטראקציה ולא בהכרח אפליקציות.

לגישה זו יש גם כמה חסרונות משמעותיים:

1. העובדה שב javaScript כל פעולות ה IO הן אסינכרוניות בהכרח [ב] יכולה להקשות מאוד על המעקב אחר flow בקוד. Promises [זהירות, פוסט] היא אחת הדרכים הנפוצות להתמודד עם קושי זה.
2. אי-יכולת לנצל יותר מ core אחד במעבד.
3. קוד שכולו CPU (כגון חישוב מתמטי מורכב) יתקע ממשק המשתמש ויהפוך את האפליקציה ללא רספונסיבית.

החסרונות הם אכן משמעותיים ובהמשך נראה את דרכי התמודדות איתם. סה"כ גישת "ה thread הבודד" זלגה כיום לצד-השרת (node, nginx וכד') משיקולי יעילות.

ה Event Loop

אני מניח שאתם מגיעים עם רקע במדעי המחשב (Java, ++C או NET.) והרעיונות של מחסנית (stack) וערימה (heap) אינם זרים לכם.

בג'אווהסקריפט המודל דומה למודל הערימה והמחסניות של השפות הנ"ל, אך יש בו כמה שינויים:

• ישנו stack יחיד - מכיוון שיש thread יחיד.
• ישנו Queue - עליו נדבר מייד.
• האובייקטים ב Heap הם בעיקר Closures (אם כי לא רק) - כך שהתלות בחלק הפומבי שלהם היא מה שמונע מהחלק הפנימי להתנקות ע"י ה garbage collector.

ה thread רץ במין לולאה אינסופית שנראית בערך כך:

מה ממלא את ה Queue?

• פעולות IO שנסתיימו, כגון ajax.$ (שזו בעצם עטיפה יפה לאובייקט ה XmlHttpRequest).
• events של הדפדפן כגון DOMElement.onClick או window.resize.
• פעולות setInterval ו setTimeout. למי שלא מכיר, פעולות אלו מבקשות להפעיל פונקציה נתונה בעוד זמן מסויים (setTimeout) או כל פרק זמן קבוע (setInterval).

כל הפעולות הנ"ל לא יופעלו לעולם ע"י thread אחר (כאשר מדובר באותו החלון). הן יופעלו כאשר ה thread הראשי ביצע את כל הקוד שלפניו, רוקן את המחסנית מקוד להרצה - ורק אז הוא זמין לטיפול ב"בקשות אחרות". אם נעמיס על ה thread הראשי פעולות חישוב כבדות, כל האירועים שממתינים ב Queue "ייתקעו" (ואיתם תתקע האפליקציה) עד אשר ה thread הראשי יתפנה אליהם.

הנה דוגמת קוד שתעזור להדגים את התנהגות ה event loop:

והנה תוצאת ההרצה:

חדי העין ישימו לב ש "work for later" יצא 3 ולא מה שהיינו מצפים: 0 עד 2. הסיבה לכך היא שהערך של i מוערך בעת הרצת הקוד (הקוד נקשר ל global closure) ולא בעת הקריאה ל setTimeout, כפי שאולי יכול להשתמע.

הפתרון הוא כמובן להעביר את i כפרמטר לפונקציה בעת הקריאה ל setTimeout:

בפעולת setTimout, פרמטרים נוספים לאחר הזמן להמתנה (במקרה שלנו: 0) פשוט יועברו כפרמטרים לפונקציה הנרשמת. דפדפני אינטרנט אקספלורר הקודמים לגרסה 10 לא תומכים בהתנהגות זו.

תורת היחסות של סביבת-הריצה של ג'אווהסקריפט

שאלת טיזר: כמה intervals של 100ms קיימים בשנייה אחת?
תשובה מתמטית: עשר.
תשובה בסביבה-הריצה של ג'אווהסקריפט: ניתן לקוות ל 9, אבל לפעמים גם רק 2.

הא?! נסביר מייד.


מה ההבדל בין 2 צורות הכתיבה הבאות?

דעה רווחת היא שההבדל הוא שאופציה א' תפעל כל INTERVAL קבוע, בעוד אופציה ב' תפעל כל INTERVAL + הזמן שלוקח לבצע את doSomeWork.

תיאור זה הוא קרוב למציאות - אך איננו נכון. נאמר שקבענו setTimeout להחליף אייקון על המסך בעוד 100ms. ברגע שנזרק האירוע (timer) - מי ייקח את הקוד ויבצע אותו? אם ה main thread שקוע בתוך קוד שבמחסנית - אין מי שיטפל בבקשה. כל מה שיקרה בעקבות ה timer הוא רישום הפונקציה שביקשנו להריץ ל Queue. היא תטופל רק ברגע שה main thread יתפנה (וכל האלמנטים הקודמים ב Queue יטופלו).

ההבדל המדויק, אם כן, בין setInterval ("אופציה א'") ל setTimeout ("אופציה ב'") היא שבאופציה א' יבצוע רישום של הפעלת הפונקציה doSomeWork ל Queue כל INTERVAL. בכדי להגן על ה Queue מפני זליגה (Queue Overflow), הפעלת הפונקציה תרשם רק אם היא איננה רשומה כבר ב Queue - ז"א לא יהיה יותר מעותק אחד שלה ב Queue.
באופציה ב' יהיה רישום ל Queue ברגע שאנחנו קראנו לפקודת setTimeout - וכאן אין מנגנון הגנה מפני רישום חוזר (כי פחות סביר שהוא יקרה ללא שהתכוונו לכך). מצד שני ההפעלות לא ינסו להתרחש בפרקי זמן קבועים.

שימו לב שלמנגנון ה timers של הדפדפן ישנם חוסרי-דיוק משלו הנובעים מחלוקת העבודה במערכת ההפעלה וה threads בתוך הדפדפן. כדאי להניח על שגיאות של פלוס/מינוס 5ms בהפעלת ה timers.

חזרה לטיזר בתחילת הפסקה: כיצד אם כן ייתכן ש setInterval של 100ms יתרחש רק פעמיים בשנייה?

הנה דוגמת קוד שגורמת לכך:

כמה הערות על הקוד:

• ()performance.now היא דרך מדויקת ואמינה יותר מ ()Date.now - עבור מדידת ביצועים.
• באופציה ב' תנאי היציאה מתרחש לאחר 9 פרקי זמן, מכיוון שפעולת הרישום מתרחשת כ INTERVAL אחד לפני שהקוד ירוץ בפועל.

העבודה שנעשית ב doSomeWork נראית אמנם דיי אגרסיבית, אבל יש גם תנאים מקלים:

• הרצתי את הבדיקות על about:blank - כלומר דף ללא StyleTree ו DOM מינימלי.
• הרצתי את הבדיקות על דפדפן כרום גרסה 27, ועל מעבד i5 שולחני שרץ במהירות 4Ghz - הקצה הגבוה של החומרה הסבירה שעליה תרוץ אפליציית ווב בימנו.

סה"כ סביר אפליקצית ווב מורכבת תגיע לרגעים שהיא תבצע עבודה רבה באותה המידה (במיוחד לפני ביצוע אופטימיזציות בקוד!)


הנה התוצאות:



לא ניקיתי את ה DOM בין ההרצות כך שלהרצה מאוחרת יותר - יש עבודה קשה יותר בכל הרצה של ()doSomeWork.

הרצה ראשונה
כבר כאן אנו רואים שמנגנון ה setInterval (יוצר ה"טיק") מזייף ואפילו מדלג על 3 טיקים (5, 7 ו 9).

הרצה שלישית
הנה 2 טיקים בלבד בשנייה. מי אמר שאין עוד אירועים שמתרחשים? (כמו "טוק")

קצת יותר ברצינות: זמן של 100ms הוא "זמן דפדפן" ארוך, ואם הקוד שלכם יעיל - אינכם אמורים להגיע ל2 טיקים של 100ms בשנייה. מצד שני, ישנם רגעים שבהם הדפדפן עובד קשה יותר - ועליכם להניח שטיקים מסוימים "יאבדו", או לפחות יתבצעו באיחור.


2 לקחים מעשיים

טריק ידוע בכדי "לא לתקוע" את הדפדפן עם פעולות חישוב יקרות הוא לעצור אותן בנקודות ציון מסוימות ו"לדחוף" את המשך הפעולה ל Queue בעזרת (setTimeout(calcFunction, 0. פעולת ההמשך ("calcFunction") תרשם לסוף ה Queue ותאפשר לאירועים אחרים להתרחש. ההבדל יכול להיות דרמטי בין "דפדפן תקוע" (שהמשתמש מנסה לסגור) ל "דפדפן מגיב".

דרך (עקיפה) אחרת לשחרר עבודה מה Thread הראשי (כלומר: היחידי) היא לשלב יכולות שעובדות באופן מובנה על threads אחרים בדפדפן. דוגמה טובה לכך תהיה שימוש ב CSS Animations המבוצעים ע"י ה thread של מנוע הרינדור - וכך משחררים את ה Thread הראשי להריץ קוד ג'אווהסקריפט. מעבר לכך - כנראה שניצלתם בדרך זו core אחר של הCPU שעד כה היה בכלל מובטל!

Web Workers

לצורך התמודדות עם חישובים ארוכים, או בכדי לנצל בצורה מירבית מעבד בעל מספר ליבות, נבנה תקן ה Web Workers - תקן חדש יחסית המאפשר להאציל עבודה מוגדרת מה Thread הראשי על Threads אחרים. עבודה עם web workers היא מעט מסורבלת מכיוון שה threads השונים אינם משתפים זיכרון - עליהם לתקשר בעזרת הודעות בלבד (רעיון דומה ל Actors, אותם הזכרתי בעבר).

הצורך בהעברת ההודעות בין ה web workers ל main thread נובע ממודל ״ה Thread היחיד״ של הדפדפן: אם הייתה גישה ישירה לזיכרון משותף - אנו נחשפים לבעיות concurrency אפשריות. באופן דומה אילוץ זה הכתיב שאם frames באותו חלון יכולים לתקשר אחד עם השני - אסור להם לרוץ ב threads נפרדים והם חייבים לשתף thread.

ההודעות שעוברות בין web workers עוברות by-copy ולא by-reference מהסיבות הנ"ל. נראה שרוב הדפדפנים ממש מעבירים אותן כהודעות IPC שעוברות serialization / de-serialization בכל פעם.

הנה רשימה קצרה של מה ש Web worker יכול / לא יכול לעשות.

ל Web Worker מותר:

• לשלוח הודעות ל Workers אחרים.
• ליצור ולהרוג workers אחרים.
• לגשת (קריאה-בלבד) לאובייקטי ה navigatior וה location של ה BOM.
• לבצע קריאות ajax (ע"י שימוש ב XmlHttpRequest).
• להשתמש ב timers של הדפדפן.
• לטעון קבצי ג'אווהסקריפט נוספים.
• לפתוח connections לשרת, בעזרת web sockets.
• לגשת ל cache ו local storage.

ל Web Worker אסור:

• לגשת ל DOM
• לגשת לאובייקט ה window (מלבד 2 החריגות לעיל).

סיכום

זה היה פוסט ארוך לכתיבה!
כתיבת פוסט זה הזכירה לי את קורס "מערכות ההפעלה" באוניברסיטה, וכנראה לא סתם. מערכת ההפעלה הייתה סביבת הריצה (Runtime Environment) של שרתים ואפליקציות שולחניות (לפני ש virtual machines נכנסו באמצע ושינו חלקית את התמונה).
כיום, הדפדפן הופך להיות סביבת ריצה חשובה לחלק הולך וגדל של אפליקציות, ועל כן הכרת סביבת ריצה זו - חשובה לא פחות.

שיהיה בהצלחה!


-----

[א] חלון חדש של דפדפן יכול להיות עדיין שייך לאותו process של מערכת ההפעלה.

[ב] מקרה קצת יוצא דופן הוא modal dialogs בדפדפן כגון window.confirm או window.alert. זו תכונה של הדפדפן ולא של שפת ג'אווהסקריפט.


מקורות נוספים:
הרצאה ב Velocity 2011 על מנועי ג'אווהסקריפט
כמה טיפים מעניינים לקראת סוף המצגת.
http://velocityconf.com/velocity2011/public/schedule/detail/18087

הרצאה על פרטי המימוש של מנועי ג'אווהסקריפט, מכנס SenchaCon 2010
כניסה לפרטים טכניים יותר ממה שכיסיתי בפוסט זה.
http://vimeo.com/18783283

Posted with Blogsy